"יש לי בחוץ רכב יוקרה שקניתי ברוב טימטומי ואני הולך למכור אותו"

אביב גפן הוא גוש של לב, שכל חייו חלם לחנך לאהבה. ופתאום בגיל 47, בזכות תהליכים שהוא עושה עם עצמו [וגם בזכות איזה דבר קטן ובלתי נראה ששיתק את העולם] – הוא מארגן את המחשבות ואת התפיסות שלו קצת אחרת.

רק שהפעם, במקום להטיף לאהבה - הוא עושה אהבה, מחדש.

 

+++

כשרחל, מאומנת אהובה שלי, שלחה לי את הכתבה [שמצורפת בסוף העמוד]. יום אחרי ששמעתי את אמא מספרת לאבא על אותה כתבה בדיוק - הבנתי שקורה פה משהו ששווה להקדיש לו תשומת לב.

אז השקעתי 15 דקות וצפיתי בה. ואני מודה שירדו לי דמעות.

 

+++

יושב לו אדם בן 47 שכולנו מכירים אותו ואת דעותיו הכנות ומדבר בפתיחות על הופעה שקיים באמפי-שוני, לבד בלי קהל, בזמן שכל העולם היה בבידוד בבתים. אביב מספר שבאותה הופעה, בשידור חי, הוא מקדיש שיר לתושבי בני ברק המבודדים ואומר: "עזבו את בני ברק, הם לא אשמים, הם מאמינים באלוהים – אני מאמין בגוגל. והשיר הבא מוקדש להם בימים הלא פשוטים האלה".

הוא מסיים את ההופעה ורואה על הצג של הפלאפון שלו למעלה מ-420(!) הודעות. כולן מתושבי בני ברק: "תודה שאתה רואה אותנו" הם כותבים לו. הוא קורא הודעה הודה ודמעות זולגות מעיניו.

בסביבות 4 בבוקר, הצוות "מקלף" את אביב הבוכה מהמדרגות ושולח אותו הביתה. ובעודו מספר את זה למראיינת דנה ווייס, הוא שוב בוכה, הפעם מול המצלמות..

"על מה בכית אז ועל מה אתה בוכה עכשיו?" שואלת דנה.

 

ואביב עונה: "כי שנים לימדו אותנו לשנוא את האחר.. הוא דתי .. הוא חילוני.. הוא שונה ממני. ואפילו אני הייתי כבר חייל במשחק הזה".

 

"הייתי חייל במשחק הזה"

זה היה הרגע שלי בכתבה. אני מודה שכל דבריו בראיון ריגשו אותי, אבל המשפט הזה תפס את תשומת לבי במיוחד. לכן שאלתי את עצמי שתי שאלות חשובות בעקבות הכתבה ואני מזמינה גם אותך לענות עליהן:

א.
אביב מעיד על עצמו שבגיל 47 הוא לומד לחיות יותר בהרמוניה עם החיים. האם צריך לחכות 37 / 47 / 57 ואפילו 67 שנים כדי לחיות בהרמוניה? איך אפשר ליהנות גם מהדרך לפסגה?

ב.
האם אני חייל/ת במשחק של החיים שלי (או חייל בחיים של אחרים)?

 

לקראת סיום הראיון, אביב אמר ש"העולם קיבל כאפה טובה לטעמי"..

גם לדעתי. ואני מוסיפה ומאחלת לנו לדעת להתעורר על עצמנו לפני שיגיעו הכאפות 🙂

 

אז מה התשובות שלך על שתי השאלות הללו?

אשמח לקרוא את דעתך

 

הלה אשר

Uפלוס

 

נ.ב

א. אם בא לך להיות חייל במשחק של החיים שלך, אז כאן אתה יכול לתאם איתי שיחת מתנה פרקטית שמיועדת לאנשים שהם דרימרים בנשמה והגיע זמן ליהנות גם מהדרך ולא רק מהתוצאה.

אתה פשוט נכנס ללינק, בוחר את השעה והיום הרצויים לך, מכניס טלפון ומייל. וזהו. קבענו

 

ב. והנה הלינק לכתבה

חושב שהגיע זמנך להיות החייל במשחק של החיים שלך?

אם אמרו לך שאתה דרימר, פנטזיונר או חולם ללא תקנה - אז הגעת למקום הנכון. קבע שיחה במתנה עכשיו כדי שנראה יחד איך אפשר לייצר הצלחה מעשית וליהנות מהאוויר בדרך לפסגה.
ע״י הלה אשר
עוזרת למנהלים ואנשי מפתח לשפר את איכות החיים שלהם ע״י יישום מודל פרקטי ומוכח לשיפור הביצועים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים אחרונים

יולי 21, 2020
מה חלמת להיות כשהיית ילד ואיך זה קשור למי שאתה היום?

אחד הזיכרונות המתוקים שלי מגיל 5 הוא שאני עומדת על המרפסת, מוציאה את הרמקולים הגדולים של הרדיו-טייפ הענק כלפי חוץ, מחברת מיקרופון ושרה. שעות. היו לי קלטות עם פלייבקים של כל מני שירים ידועים, לחלקם חיברתי מילים משלי. ודמיינתי לעצמי שכל השכנים ששומעים וצופים בי הם הקהל שלי בבית האופרה. אני זוכרת עד כמה הייתי גאה בעצמי. המחשבות שהיו לי בראש זה שכל […]

יולי 1, 2020
מזיע בדרך להגשמת המטרות והיעדים שלך?

באחת מהפגישות שלנו הוא הביא לי את הספר: המיתוס של סיזיפוס. ואמר לי: "הלה, את תראי שאנחנו עוד נעשה דברים גדולים יחד. רק קחי בחשבון שאני סיזיפוס. אני מגיע לפסגה, סוחב את הסלע, קשה לי, אני מזיע, מזיע. מגיע לפסגה, חווה ניצחון לכמה רגעים. אבל אז הסלע מתגלגל למטה. אני רץ אחרי הסלע, מנסה לעצור […]

יוני 8, 2020
האם צריך לאכול חצץ בדרך לפסגה?

סבא שלי היה הגבר הכי יפה בכל גוש דן. זקוף וגבוה, אולי אפילו יותר משני מטרים, עיניים תכולות. וכמה שהוא אהב להתלבש יפה- חליפות, חפתים, עניבות. החליפה האהובה עלי היתה בצבע תכול, כמו העיניים התכולות שלו. כשהם היו גרים עוד בבגדד, היתה לו רשת מאפיות ידועה שממנה מגיעה חיבתי הידועה לבצק חם שיוצא מתנור לבנים. […]

מאמרים נוספים

הרמוניה

הרמוניה

מיטבית בין תחומי החיים שתאפשר לעצמך יותר

pluscopyrightcross linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram