סורי, זה רק יחריף

והיום במאמר, נדבר על:

1. איך יוצאים לחופשה ונשארים בחופש?
2. ‏קריסתה של הקונספציה של הבכירים.
3. לופ של מיאוס VS ספירלה של גדילה [אמממ.. שווה להגיע לחלק הזה! לקראת הסוף]
4. החלפת משמרות – אבל לא מה שחשבת..

ובסוף…
יש גם כמה הצעות על השולחן. למי שמתאים ומרגיש בשל להתקדם איתי לשלב הבא.

אז יאללה, בוא נצלול פנימה.
קח לך 7 דקות של נחת ושב לקרוא.
כרגיל – הרבה ערך הכנסתי לכאן במיוחד עבורך.

+++

בתחילת השבוע נסעתי לביזנס-פלז’ר ריטריט בצפון.
אגב, ריטריט זו בסה”כ מילה פלצנית ל”סדנה”.. 🙂

אז נסעתי לסדנה, בצפון, עם עוד 7 יזמים חזקים וייחודיים במיוחד. אנחנו חלק מקהילה שמתפתחת ביחד בשנה האחרונה, וחוקרת תודעה ופיתוח עסקי של העולם החדש.

הסיפור שלנו מתחיל בפילוסוף עסקי, אדריכלית ידועה, בעלים של קרן השקעות, מנטורית בינלאומית לשינוי תודעה, מרצה ומומחית לעיצוב תקשורת חזותית ו-AI, יזם בתחום הבניה ואשת סוד של בכירים ומנכ”לים. כן, זו שאתה מכיר 🙂

חלקם אפילו נמצאים פה, בקהילה שלנו. וקוראים אותי באופן קבוע.
כבוד!

כולנו, כל השמינייה, למודי ניסיון.

אנחנו מעבירים סדנאות בעצמנו, עומדים ומרצים מול קהל, מנהיגים קהילות, מלווים יזמים מתקדמים ובכירים. עוסקים בהתפתחות עסקית ואישית כבר מעל עשור. וחלקינו מעל שני עשורים.

כשנמצאים בחבורה כזו חזקה, אפשר “להתפשט”.
[שובבון 🙂 זה נכתב מטאפורית!]

כשאתה נמצא עם א.נשים חזקים ומבריקים, לפחות כמוך – אז אפשר להעלות דילמות עמוקות יותר. וגם לפתור אותן מהר יותר. כי לצדך נמצאים האנשים הכי חריפים בתעשייה.

חששות חופשה! זה קורה לטובים ביותר

אז השמינייה הגיעה לאחד המקומות היפים, המפנקים [והטעימים בעולם! באחריות של חובבת אוכל טוב]. והמקום הזה נמצא בכלל אצלנו, בצפון.

כמי שנמצא בעומס ובעמדה בכירה, אתה בוודאי תזדהה עם החשש של להיות בחופשה אבל לא באמת להיות בחופשה..

החשש הזה ש…
יציקו לי / יצטרכו אותי / שיקרה משהו קיצוני בדיוק כשלא אהיה / שאפספס מיילים חשובים / עומס עבודה שתהיה לי אחרי החופשה / לקחת או לא לקחת מחשב…

אז גם אני חששתי מזה.

אבל עשיתי שלושה דברים חשובים שעזרו לי להתמודד עם החשש הזה [גזור ושמור]:

1. בחירה.
בחרתי שהזמן הזה הוא שלי. ואני לא מפקיעה אותו ממני.
וזו בחירה.

אני יודעת שאולי אתה מרים גבה וחושב לעצמך:
“שטויות. גברת את ראית כמה מיילים יש לי ביום?! על איזו בחירה את מדברת!”.

אז קודם כל: אל תקרא לי גברת

וכן. זו בחירה. ערכית. שרירותית.

שאני ראויה לזמן שהוא שלי. שאני ראויה לקשיבות. לעצמי. ושהכל יחכה. ש”אף אחד לא יבנה לי מצבה מזהב” כמו שאומרת לי אמי אהובתי מאז שעמדתי על תודעתי. והבנה שאף אחד לא יורד לקבר עם 40 מל”ש. כולנו בסוף מגיעים למטר על מטר. זו האמת.

2. ‏הטרמה (מלשון “טרם” – לפני).
דאגתי שהמשפחה, הצוות, הספקים וכל מתאמני הפרימיום שלי ידעו, לפני, שאני בחופשה.
דאגתי שכולם ידעו מה אני מצפה מהם [אם אני מצפה], מתי אני מצפה לקבל את זה. מה קורה במקרי קיצון. ועוד.
והם גם קיבלו ממני כמה תמונות תוך כדי. בגלל שחשוב לי שהם ידעו שהם חשובים לי מאוד, גם כשאני בחופשה.

3. ‏כוונה.
הכוונות שהנחתי על השולחן, במפגש הפתיחה שלנו, היו: הוויה, קשיבות ודיוק.
בחרתי מראש, באופן פרו-אקטיבי, מה הכוונות שלי ומה אני רוצה “להביא לשולחן”.
הדהדתי לעצמי ולחברים שלי מה אני מצפה מעצמי. עם מה אני רוצה לצאת מהזמן הזה, שכל כולו מתנה לעצמי.

רציתי להיות בחוויית מלאות.
ולכן הסמארטפון היה בצד, ועל מצב טיסה ב90% מהזמן.
לא העליתי סטוריז.
כמעט שלא נגעתי בווצאפ. ואם כן- זה היה רק בחלק מהזמן של ההפסקות.
קיימתי שיחת טלפון אחת עם מישהו שיקר ללבי.
וזהו.

חוצמזה הייתי שם. על מלא!

וואלה, אני גאה בעצמי בגלל שבאמת הייתי בנוכחות מלאה. 9/10.

קריסתה של הקונספציה של הבכירים

לאורך הריטריט צילמתי את היופי האינסופי.

ורק ובסוף, אחרי שהתאוששתי, העליתי הכל להיילייטס באינסטגרם. כאן.

כשיוצאים לביזנס-פלז’ר חשוב לוודא שיש רמה גבוהה בשתי הגזרות: גם בפלז’ר וגם בביזנס. ברוח ובחומר. יין ויאנג.

>> בגזרת הפלז’ר <<

היו גם ג’קוזי ובריכה ומצעים מפנקים.
ואפילו הקמנו מדורה בלילה! אבל מדורה בסטייל כזה.

ולמרות שהכרזתי על עצמי ש”אני אלופה בזרדים!” – תרומתי למדורה היתה זרד. בודד

ושתינו יין טוב.
ודיברנו על שאלות מהותיות.
ועל שטויות.
וצחקנו. עד שכאבה לנו הבטן.

ולא הפסקנו לאכול, גם כשממש רצינו להפסיק. כי מסעדת השף שם היא WOW אחד גדול.

התפנקנו. באמת.

>>בגזרת הבינזס <<

הקלדתי למעלה מ17 עמודים!
עוד כמה עמודים נכתבו במחברת המחשבות שלי.
ויש עוד הרבה מאוד מחשבות שצריכות לשקוע ולהפוך לפעולות במציאות.

דיברנו על פיתוח והתפתחות עסקית, חינכנו קצת כלי AI, דיברנו על חיבורי נקודות בעולם חדש, איך מגיעים למיליון איש, ועל עוד כל מני יעדים גדולים.

ואיך אתה נכנס לתמונה?
אחד הסשנים החזקים במיוחד, היה סשן על קונספציה.

על קריסת הקונספציה שלנו, ועל המבורכות שבקריסתן של קונספציות.

חלקנו זלגו דמעות בסשן הזה..

[טוב, נו, על מי אני מנסה לעשות רושם כולנו יודעים שאני זלגתי דמעות. כזו אני. כשאני מתרגשת ומשהו מרטיט את לבי, הסכר נפתח].

חשבתי, שוב, על מקומם של המנכ”לים והבכירים שלי במארג העולם החדש. ועלי. ועל עד כמה לא פשוט להיות במסע הזה לבד. אבל איזה מזל שאפשר לעבור אותו ביחד!

ואנחנו נדבר על זה היום, ביחד.

+++

בוא נגדיר רגע מהי קונספציה:

השקפת / ראיית עולם = סט הערכים, העמדות, הנורמות, התפיסות, הפרספקטיבות וההנחות שמנחות את האדם.

לכולנו יש כזו. גם לי.

וטוב שהגעת לכאן, בגלל שאם אי-פעם הצלחת במשהו – כדאי לך מאוד לקרוא את זה;

תופעת האכזבה מההצלחות

הרבה פעמים אנשים מצליחים מייצרים לעצמם אכזבות מהצלחה.

בכל פעם, כשאנחנו עולים רמה בעסק / בארגון / בחיים, נהיה לנו קונפליקט חדש: אנחנו מבינים שמה שחשבנו שנשיג באמצעות מה שהצלחנו להשיג – לא באמת פתר לנו את Z [אצל כל אחד מאיתנו יש Z שונה].

לדוג’:
חשבנו שאם רק נצליח ב- X, הו אז נחיה בנחת ויהיה לנו זמן למשפחה.

ה-X הזה יכול להיות כסף בחשבון הבנק, נכסים, מעמד, מספר עובדים, מספר רכבים וכל דבר חומרי אחר.

ואז.. הגענו ל-X המיוחל.
וגילינו ש…

לא רק שאנחנו לא בנחת ושאין לנו זמן למשפחה, אלא שהבעיות שלנו גדלו עם ההצלחות שלנו!

לא סתם חז”לנו החכמים אמרו: “מרבה נכסים מרבה דאגה” כנראה שהם יודעים משהו..

+++

אנחנו מגלים להפתעתנו, שה-X הזה, שהשגנו, לא בדיוק פתר את הדבר הפנימי שחשבנו שיפתור.

אנחנו מגלים שהקונספציה [תפיסת העולם] שהחזיקה אותנו עד שהגענו ליעד הספציפי שהיה לנו חשוב להשיג – קורסת..

וכשהקונספציה קורסת.. הרבה מאיתנו נכנסים למצב משבר!

מחד, אנחנו מבינים שמה שחשבנו שיקרה – לא קורה.

ומאידך, אנחנו צריכים להמשיך את מירוץ העכברים הזה. כי כבר יש לנו התחייבויות על הכתפיים, הבטחות, ספקים, לקוחות, עובדים, תדמית לתחזק.. ועוד.

איכשהו, רבים מאיתנו טעו לחשוב [שוב ושוב] שאולי “השגת עוד יעד” יכול לפתור לנו את ההרגשה הפנימית הזו. ההרגשה של חוסר-מתאם פנימי שאנחנו חיים איתה.

אז… החלטנו לעלות עוד שלב בסולם הדרגות… חשבנו שאולי אם נגיע למעלה יותר, זה ייפתר.

ואיכשהו מצאנו את עצמנו עושים עוד מאותו הדבר: משיגים עוד, עושים את, מרוויחים את.. ו… נמצאים במעגל של מיאוס.

חיים בתחושה של “זה לא עובד לנו”. שאנחנו משקרים לעצמנו.

הנה, דוגמא אמיתית, של בעלים ומנכ”ל מצליח, שיושב בשישי בשעה 14:00 במשרד, עונה למיילים ולא ראה אור שמש כבר שבועות:

לופ של מיאוס VS ספירלה של גדילה

בוא נבדיל בין:

א. לופ של מיאוס = דבר שאני מבין אותו שוב-ושוב-ושוב..
ב. ספירלה של גדילה = “הבנתי משהו חדש”.

כשאנחנו בלופ של אותן התובנות והמחשבות – זהו לופ של “שוב ושוב”. זה מוביל אותנו לתחושות של תסכול ומיאוס. מהכל!

אנחנו כבר לא מבינים למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. ובשביל מה. בא לנו לפרוש. אנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים כי אנחנו כבר מושקעים עמוק בתוך המשחק.

בינינו, כמה פעמים אפשר להבין את אותו הדבר?!

ועכשיו, עם יד על הלב:

בברומטר שבצד האחד שלו יש “לופ של מיאוס”, ובצד השני שלו יש “ספירלה של גדילה” >> היכן המחשבות שלך מצויות??

+++

“אז איפה הפיתרון”
אתה שואל?

להסכים לעשות חילופי משמרות

כדי שנוכל לעבור מ”לופ של מיאוס” ל”ספירלה של גדילה”, אנחנו צריכים להסכים לעשות חילופי משמרות.

לא המשמרות של 9:00-17:00 או משמרת לילה לא. לא. זה כבר מזמןןןן לא המשחק של המשמרות שלנו..

אלא להסכים להחליף משמרות של קונספציות.

הקונספציה שלנו על העולם הישן, שהכרנו, שפעלנו על פיה, שחשבנו שהיא-היא זו שתביא אותנו לשלמות פנימית: חייבת לקרוס.

חייבת.

ולמה?

כדי שנוכל לפרוץ את תקרת הזכוכית של תקרת הקונספציה שלנו. כדי שנוכל להגשים ולבנות משהו חדש [לא בהכרח משהו חיצוני חדש].

כדי שהקונספציה החדשה תייצר אצלנו משהו שעדיין לא קרה, או שלא חשבנו עליו עד עכשיו >> אנחנו צריכים להתאכזב ממה שקרה עד עכשיו.

הבעיה מחריפה בסביבות גיל 50

תכלס’, שנינו יודעים שאי אפשר לחיות בעולם שאין בו אכזבות.

כי אם לא תהיינה לנו אכזבות, אז אנחנו נאבד את הניצוץ האנושי של יצירת שינויים. לא יהיה לנו שום מנוע לנסות ולייצר משהו חדש!

ואנחנו, כבני אדם, שמשתנים ומשנים בעקבות אכזבות. לא כל כך אוהבים להתאכזב. מעין פלונטר שכזה

וחמור מכך:
הרבה לא יודעים שהבעיה מחריפה בסביבות גיל 50..

אז אם טרם הגעת לגיל החשוב הזה – כדאי שתמשיך לקרוא. ותתכונן.

ואם הגעת לשם – חובה שתקרא!

בסביבות גיל 50 מגיעים אלי מנכ”לים ובכירים מצליחים לחלוטין. כאלה שתקועים בין הפטיש לסדן. בגלל שמצד אחד הם אכן הצליחו. ומצליחים מאוד.

ובמקביל הם לא מבינים איפה כל ה”אושר” הזה שהם קיוו וציפו לו. האושר הזה שהובטח להם שהם ישיגו בעבודה קשה.

הם עבדו, ועשו, ובעשר האצבעות שלהם סללו את חשבון הבנק שלהם. הובילו, הצליחו ביי-דה-בוק.

ואז, אחרי שהם סימנו V על כל הצ’ק ליסט. פלוס גינה יפה. פלוס רכב שווה. פלוס גלשן וילדים מוצלחים. הם מתחילים להבין שמשהו בקונספציה שלהם.. אפעס.. לא כל כך עובד בעולם החדש.

אבל אצלם, הלופ של קריסת הקונספציה חריף יותר.

יודע למה?

כי הם כבר מושקעים ב-100% בקונספציה הישנה. יש להם חברה על הראש. ועובדים. וספקים. ופרויקטים. והתחייבויות.

הם לא יכולים פשוט להגיד: “תעצרו את העולם! אני רוצה לרדת.”

– שו לרדת?
– מאיפה לרדת?
– לאן יורדים?
– מה זה אומר בכלל לעצור ולרדת?
– איזה לעצור?

וכך, המצליחים האלה ממשיכים לעבוד, חזק והרבה ומוצלח וטוב. כמו שהם היו רגילים עד עכשיו. ובמקביל הם בלופ מתמשך של תסכול ואכזבה, של משהו חורק מבפנים.

הם חיים בתהייה מתמדת:
אז זה הכל? זה מה שנשאר לנו ל-20 שנים הבאות?

ובמקביל הם לא מצליחים להוריד את הרגל מהגז. הם מפחדים להקריס את הקונספציה הישנה ולצאת לבירור בדרך של בניית קונספציה חדשה.

ואגלה לך סוד?
לבד – אין סיכוי שהם גם יצליחו לעשות את זה!

למה? כי צריך הרבה אומץ להקריס קונספציה. בטח אחרי גיל 50!

צריך מרחב שאפשר לנשום בו ולטעות בו.

צריך מישהו לרוץ איתו ולחקור איתו את הדרך החדשה הזו.

צריך ולהפוך להיות פתאום “לא יודע” [והרי הם חייבים לדעת כל הזמן! בתפקיד ובמעמד שלהם אין להם זמן, או ניסיון, בלהיות “לא יודעים”..].

אז לבד??
צר לי. אין להם שום סיכוי לעשות את המעבר הזה לעולם החדש.

וכך הם שבויים בקריסתה של הקונספציה הישנה שלהם. דורכים במקום בעולם של כלוב מזהב. ונשארים בלופ הזה של התסכול.

יש גם אור בקצה המנהרה הזו?

יש.

אבל חשוב לי שתדע: אין “זבנג וגמרנו”. זה לא עובד ככה בבניית קונספציות חדשות של עולם חדש.

גם אין לי איזו הבטחה לתוצאה וודאית וברורה ומוגדרת. לא מאמי. זה לא עובד ככה בעולם חדש. זה לא עולם של KPI או ROI. או “תועלות”.

זה לא הפיצ’רים האלה או האלה שאתה רגיל לבחון מוצרים באמצעותם.

החשיבה הזו יקירי, היא חשיבת העולם הישן שלך.

אז מה כן יש?

יש קודם כל להבין שאתה בלופ.
להסתכל לעצמך בלבן של העיניים.
ואז – להסכים לצעוד בדרך הזו וללכת אל הלא נודע.

מניסיון, שלי ושל המתאמנים שלי – זה שווה כל רגע 3> זה בטח יותר שווה מאשר להמשיך לשהות במקומות המתסכלים שהיינו בהם. שוב. ושוב. ושוב.

ואם ניסית כבר הכל, סימנת V, הצלחת, השגת. ועדיין חסר לך איזה משהו פנימי שאתה לא מצליח לשים עליו את האצבע. כמו אושר, או נחת, או שלמות. או שקט פנימי.

אז תדע שלאמיצים בלבד – אני מאפשרת לצעוד בדרך הזו ביחד איתי. מתחילים מכאן.

הלה
אשת הסוד של הבכירים

אם עוד לא ראית – אז יש לי מדריך במתנה עבורך- מדריך להפחתת סטרס לבכירים ופה אתה מקבל אותו. ויש גם בונוס למי שמוריד את המדריך.

נ.ב

1.

פרקים חדשים בפודקאסט שלי: סודות של בכירים [סש”ב], עכשיו באוויר! לחץ כאן להאזנה.

2.

פתחתי קבוצת ווצאפ, שקטה, למאזיני הפודקאסט. בקבוצה אני מעלה את התהליך מאחורי הקלעים, מעדכנת בפרקים החדשים ובהמשך יהיו פעילויות ייחודיות למאזיני הפודקאסט.

3.

אם אתה בכיר שנמצא בעמדת מפתח, ואתה חושב שהגיע הזמן שלא תישא את האלונקה הזו לבד – יש לי עבורך שיחה סודית במתנה.

4.ויש לי גם מדריך במתנה עבורך- מדריך להפחתת סטרס לבכירים ופה אתה מקבל אותו. ויש גם בונוס למי שמוריד את המדריך.