מכיר את מדד השמחה של הבכירים?

היום אני רוצה לספר לך
על משהו טבעי
שככל שיחסר לך ממנו-
היכולת שלך לייצר ביצועי שיא
הולכת ויורדת..
(חבל, לא?)

השמחה של יוגב

יוגבי, אחייני המתוק, בן ה-3
ישן אצלנו השבוע.
ויש לו שמיכה שהוא מאוד אוהב
או לדבריו: שימ-כה
(נשמע כמו: שמחה).

הוא מסתובב ברחבי הבית ושואל:
“מי ראה את השמחה שלי?”
“אני רוצה להביא לסלון את השמחה שלי”
“אני מתחבא מתחת לשמחה שלי”

כך בכל פעם שהוא מבקש
עזרה עם השמחה שלו
הוא מחייך אותי 🙂

איפה איפה איפה השמחה

בחג הסוכות אנחנו מצווים לשמוח.
וכך כתוב בחומש דברים:

“חַג הַסֻּכֹּת תַּֽעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִֽגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶֽךָ. וְשָֽׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַֽאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָֽאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶֽיךָ.
שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לה’ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה’ כִּי יְבָֽרֶכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָֽתְךָ וּבְכֹל מַֽעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵֽחַ.”

זמן חג הסוכות,
מוגדר כ”זמן שמחתנו“.
וזה נפלא בעיני שביהדות
יש מקום של כבוד לשמחה.

אבל מדוע צריך לצוות אותנו לשמוח
אם זה כל כך טבעי?

הרי תינוק מרגע שנולד –
שמח וטוב לו.
שמחה היא המצב הטבעי שלו.

אבל,
ככל שאנחנו גדלים
את מקומה של השמחה הטבעית
הולכים ותופסים:
עצבות, תסכול, כאב, פחדים,
חוסר מרוצות, אכזבות..
ועוד..

ואז,
הלב שלנו רגיל יותר להתכווץ
מאשר לשמוח.

כך במקום שיהיה לנו טבעי לשמוח.
טבעי לנו להיעצב.

מכיר את מדד השמחה של הבכירים?

יכול להיות שיש אדם שמלא בכל טוב;
יש לו משרה איכותית ובכירה,
הוא מביא הביתה משכורת יפה
ואולי הרבה אנשים נושאים
אליו עיניים ומחכים למוצא פיו.

אבל יתכן מאוד
שאין לו שמחה ונחת בלב.

אני מכירה הרבה אנשים כאלה.

הם אומרים לי בשיחות:
“הלה, מצד אחד יש לי הכל!
אבל מבפנים..
אני מרגיש שאין לי כלום..”

אני שומעת
מהרבה מהבכירים שאני מלווה:
“בשביל מה?
בשביל מה זה שווה לי
(התפקיד, המעמד, הכסף, העומס)
אם אני לא שמח ומאושר?”

והיית רק שמח?

לכאורה מדובר בציווי מוגזם
ואולי אפילו בלתי אפשרי.

רק לשמוח??!
הרי גם לאנשים שמחי-לב במהותם
יש את “ענייני החיים“.

לא הכל הולך לנו כמתוכנן
ולא הכל מסתדר כמו שאנחנו רוצים.

עובדים עוברים לחברות מתחרות,
התקציב לא עובר בישיבת הבורד,
המנהלים לא מצליחים לעמוד בציפיות,
הילדים עושים את הבעיות שלהם..
ובמקום ללכת לחדר כושר
אתה מוצא את עצמך דוחף בורקסים
בישיבות שלא נגמרות..

אז איך אפשר להיות
שמח תמיד? או רק-שמח?

מה זה הציווי התמהוני הזה?

משהו נפלא עומד להתרחש

מה שמצאתי, לאורך השנים,
שעובד לי וללקוחות שלי
זו הבחירה להעניק פרשנות טובה,
נוספת/אחרת למה שקרה.

כשאנחנו לומדים להוקיר
ולברך את הטוב, ברמה היומיומית.
למצוא את נקודות האור
ואת נקודות המיטיב–
אז היכולת שלנו להתמודד
עם השגרה באמצעות שקט פנימי
הולכת ועולה.

ואתה יודע מה קורה
כשאנחנו מתרגלים
את ראיית הטוב בשגרה?

מחקרים מוכיחים
שהיכולת שלנו לעבד, לפרש, להכיל
ולחיות בשלום עם
סיטואציות מורכבות יותר–
הולכת וגדלה מיום ליום.

ומהי הבשורה?

אז מסתבר שחלק מהפרשנים שעוסקים
בשאלת ציווי ה”רק לשמוח”
בחג הסוכות-
מדברים על כך שלא מדובר בציווי
אלא מדובר בבשורה, בהבטחה.

ובתפיסת העולם שלי
אכן מדובר בבשורה לעולם
של האנשים ההישגיים והמצליחים:

כשאנחנו מתרגלים תודעת אושר,
שלמות ושמחה פנימית–
הרי שאנחנו מעלים את היכולת שלנו
להנכיח את השמחה בחיינו.

וכשהיכולת הזו הולכת ומשתפרת,
הולכת וגדלה-
אז אנחנו מגיעים למצב
שהחיים שלנו אכן מסוגלים להיות…

רק שמחים.

(ובינינו, כמה שזה חסר לנו!)

הידעת ששמחה בכוחה לשבר חומות?

השבוע, כשתשב בסוכה,
אני מזמינה אותך לבדוק
האם הגיע זמנה של השמחה
להיות אורחת או דיירת קבע
בסוכת חייך.

ואם כן,
אז תלחץ כאן.

חג שמח

הלה אשר
אשת הסוד של הבכירים

נ.ב
אם אתה, או את, נמצאים בעמדת מפתח
ונמאס לך להרגיש כל כך לבד
בכל העומס הזה
אז ממש כאן אתה קובע איתי שיחה