יש לו דרכים משונות לומר לך שהוא אוהב

בכל פעם כשבאתי לסבתא רינה-רחמה ז”ל באיזו טענה על העולם, או כלפיה (למשל כשהיא סירבה לרדת לשבת בספסל בשמש), היא היתה אומרת לי בערבית-עברית:

“בינתי, ז’דקנתי. אין מה לעשות, זו דרכו ל’עולם”.

סבתא רינה-רחמה, עליה השלום, שנפטרה לפני כ-6 שנים אחרי גיל 100 – נהגה לומר כמעט על כל דבר, גם אם הוא היה קשה במיוחד: “זו דרכו ל’עולם”.

זו דרכו של העולם.

נזכרתי במשפט של סבתא, במהלך שיחה שקיימתי עם אחד מהבכירים שלי. מאלו שנמצאים בליווי המתמשך שלי.

במסגרת שיחה על מה שקורה אצלו בארגון, הוא חזר על הטענה: “אין מה לעשות, ככה זה”.

ואני חייכתי. כי נזכרתי בסבתא.

בזמנו חשבתי שסבתא אומרת “זו דרכו של עולם” כדי להשלים עם המצב. היום אני מבינה שהיא תיארה חוק פיזיקלי של אנטרופיה: הנטייה הטבעית של כל דבר מסודר ללכת ולהתפורר.

סבתא בחכמתה העתיקה הציעה לי להפסיק להילחם בטבע. להתחיל להבין, להפנים, לקבל אותו ולעבוד איתו.

+++

האמת היא שזה נכון. סבתא צדקה. לעולם הזה אכן יש “דרכים” משלו לומר לנו שהוא אוהב. והדרכים של העולם, באות לידי ביטוי בחוקיות מסוימת.

פילוסופים משחר ההיסטוריה, פיזיקאים, מתמטיקאים, ביולוגים, כלכלנים – כולם כולם מנסים לתת לחוקים הללו שמות והגדרות.

המטרה של ההגדרות הללו היא “לתת בהם סימנים”.

אנחנו, בני-האדם, מנסים לייצר מעט סדר, שכל ו”היגיון”, במה שנראה מהצד כמו בלאגן כאוטי.

כי כשהדברים מתוחמים ומוגדרים לנו, אנחנו חושבים שאנחנו “מבינים” אותם. ואם אנחנו “מבינים” אותם, אז אנחנו באשלייה שאנחנו יכולים “לשלוט” בהם.. 

רוצה דוגמא?

התקדמות עולם הניהול מאז המהפכה התעשייתית

מאז המהפכה התעשייתית (כ-250 שנים אחורה), גישות הניהול עברו מחשיבה על הארגון כ”מכונה” –> לעולם של נתונים (Big Data) ואסטרטגיה.

זה התחיל מהתפיסה שארגון הוא כמו “מכונה” סגורה. ובמכונה, אם כל גלגל שיניים עושה בדיוק (אבל בדיוק) את אותה הפעולה שוב ושוב, אז אין שום סיבה שיווצר בלאגן.

אם כך, כל תפקידו של המנהל היה רק לפקח ולבקר על הנעשה. שכל “בורג” יעשה את התפקיד שלו במכונה.

התפתחנו קצת מאז 🙂

והעולם עבר לחברות ענק ופירמידות היררכיות קשיחות שזזות רק על ידי נהלים. לכל פיפס היה נוהל. והנהלים נכתבו בספרי הנהלים עבי הכרס של כל חברה.

המטרה של הנהלים היתה לכסות כל תרחיש אפשרי. והתפקיד של המנהל היה להכתיב ולשמור על הנהלים.

התפתחנו קצת מאז 🙂

ובשנות ה-2,000 נכנסו לחיים שלנו מודלים של ניהול באמצעות נתונים, ועוד נתונים. ועוד קצת נתונים לקינוח. נכנסנו לעידן ה”ניהול לפי יעדים ותחזיות”.

כולם דיברו תכנון, BIG DATA, ואסטרטגיה לטווח רחוק.

המחשבה היתה שארגון הוא כמו פאזל מורכב (או חידה מתמטית/הנדסית). ואם רק יהיו לנו את כל הנתונים, אנחנו נוכל לפתור את הפאזל.

מנהלים האמינו שאם יהיו להם מספיק נתונים, אנליסטיים ומערכות תומכות – הם יוכלו לחזות את העתיד ולבנות תכנית עבודה “חסינה”.

ללקסיקון שלנו חדרו המושגים: תכנית חומש, יעדים קשיחים, הגדרת תפקידים, KPIs, תחזית, ותרבות של ניטרול סיכונים מראש.

חברות היו מתחילות לתכנן את השנה הבאה, כבר בתחילת השנה הנוכחית. הן היו מנתחות מגמות שוק, קובעות תקציבים פירסומיים על פי תחזיות, מגייסות עובדים לפי תוכנית חומש – שממנה גזרו יעדים לתכנית השנתית. והן היו משיקות מוצרים ופרויקטים לפי ה”גאנט”.

המנהל היה צריך להיות האדם היציב והמתכלל של הפאזל. זה שמצליח לשמור, לראות קדימה ולגרום ליעדים להתבצע בפועל.

חשבנו שאם רק יהיו לנו את כל הנתונים, הכללים והמסגרת – אז נוכל לתכנן מדויק. כי “נדע”, ונהיה בשליטה.

אז חשבנו 🙂

ואז הגיעו השנים האחרונות…

בלוקצ’יין, סגר עולמי, AI נפתח לציבור הרחב, אסון 7.10, מלחמות, מלחמות קרות, מהפכות בקמפוסים בכל רחבי העולם בחסות תנועת הפרוגרס העולמית, שינויים גיאו-פוליטיים, שינוע סחורות, מחירי נפט הזויים. והרבה אזעקות..

לפתע מצאנו את עצמנו בשלב שבו השינויים כבר לא עובדים ב”שלבים”. גם אם יש לנו את כל ה”נתונים” מול העיניים.

הכל מתפוצץ.

האסטרטגיה לטווח הארוך מתה. תכניות לכמה שנים קדימה (ואפילו לשנה קדימה) כבר לא רלוונטיות. הטכנולוגיה משתנה כל רבעון. ואיתה השוק. והעולם עבר ממצב שבו הוא חושב שהוא יכול לפתור מורכבויות ניהוליות וארגוניות באמצעות נתונים – למצב של כאוס מוחלט.

לא משנה כמה אנליסטים ודאטה אתה מחזיק, העתיד בלתי צפוי בעליל.

חוקי המשחק השתנו

אבל מה לא השתנה?
נכון, העולם.

הרי אמרנו כבר בהתחלה שסבתא רינה צדקה, לא?

העולם משחק תמיד את אותו המשחק

לעולם יש נטייה טבעית לנסות להפוך סדר, לאי-סדר. זה נקרא חוק האנטרופיה.

את החוק הזה ראינו יחד בהרצאת הלייב החדשה שלי.

אפשר לצפות בהרצאה כאן

זה חוק. ממש דרכו של עולם.

החוק טוען שאם לא נשקיע אנרגיה בתחזוקה, הכל יתפורר.

חדר מסודר יהפוך למבולגן.
בניין שלא יתוחזק – ילך ויתפורר.
כוס שתיפול על הריצפה – תישבר לאלפי רסיסים קטנים.
כוס קפה חמה – תלך ותתקרר.

בארגון תמיד יהיו סיכסוכים פנימיים.
משימות תמיד מתמסמסות.
עובדים תמיד לא מבינים אחד את השני.
ועוד..

איך סבתא אמרה? זו דרכו של עולם. זה חוק טבע. זה באמת “ככה זה”.

והנטייה הזו לבלאגן ולאי-סדר, אם היא לא מטופלת בזמן – היא הופכת לכאוס.

אנחנו מנסים להילחם באנטרופיה באמצעות “עוד” מאותו הדבר. עוד נהלים. עוד תזכורות. עוד פגישות סינכרון. עוד קיקאוף.

אנחנו מנסים לייצר סדר מלאכותי על גבי כאוס טבעי. וזה דורש מאיתנו כמות אנרגיה שהולכת וגדלה.

+++

אגב, גם לכאוס יש הגדרה. וגם עליה דיברנו בהרצאת הלייב.

לעין האנושית העולם נראה תמיד כמו בלאגן בלתי צפוי. אבל תורת-הכאוס מראה שהבלאגן הזה לא אקראי בכלל. הוא תבנית מורכבת שהעין האנושית איננה מצליחה לקלוט. תבנית של סיבה ותוצאה.

הבעיה היא שהעין הניהולית מורגלת בתכנון ובחשיבה לינארית. אנחנו לא יודעים לזהות את התבניות של הכאוס.

כשאנחנו נתקלים במציאות מורכבת, אנחנו מנסים לכפות עליה היגיון של פאזל. בעוד שהמציאות פועלת לפי חוקים אחרים לגמרי..

וכך העולם חוזר על עצמו שוב ושוב.
גם הכאוס.

+++

תראה,
כאוס זה לא דבר חדש.

זה לא ששנת 2026 היא כל כך הזויה, ביחס לכל מה שהיה פה קודם לכן.

אם רק נלך עשרות שנים אחורה נגיע למלחמת העולם השניה, לחומת ברלין, למלחמות הזויות (כמו ויאטנם) ועוד. זה לא שאז היה “קל יותר”. או “פשוט יותר”.

זה פשוט חוק יקומי: העולם תמיד ישאף לאנטרופיה (אי-סדר).

“זו דרכו של עולם”

הנטייה של העולם לא תשתנה. רק הכלים.

הכאוס של העולם לא משתנה – הדבר היחיד שמשתנה הוא הכלים.

הכלים שבאמצעותם הכאוס מתנהל.

העידן שלנו זוכה במהפכה של ממש תוך כדי תנועה: מהפכת הבינה המלאכותית.

אין לנו היסטוריה בעולם של כאוס בגלל בינה מלאכותית, אז אין לנו עבר ללמוד ממנו. אין אף אדם על הפלנטה שיודע אנא אנחנו הולכים ואיך להתמודד עם זה.

כולנו צועדים בדרך הלא ידועה הזו ביחד. עם הבדל אחד משמעותי:

יש מנהיגים ומנהלים שלומדים לשלוט במפרשים.ויש מנהיגים שמאפשרים ליאכטה שלהם להיטלטל ללא כיוון.

איזה מנהיג אתה?

כשאתה מבין שזו דרכו של עולם, הגישה הניהולית שלך משתנה מקצה לקצה:

במקום לנסות לייצר עוד ‘סדר’ כפוי (עוד נהלים, עוד פיקוח) שנלחם בחוקי הטבע. אתה לומד לבנות מבנים שמאפשרים לך לנווט בתוך הכאוס.

למעשה, זה ההבדל בין לנסות לעצור את הרוח, לבין ללמוד לשלוט במפרשים.

יש מנהיגים ומנהלים שלומדים לשלוט במפרשים

הם לומדים את זרימת הרוח, הם לומדים לכבד את הים. הם מפנימים שהים תמיד יהיה ים. שתמיד יהיו בו גלים, רוחות וסערות.

הם לומדים לכוון את מיתרי המפרשים בהתאם לגבול “הנפנוף”. הנקודה שבה המפרש מלא ברוח, אבל עוד לא החל להתקפל או לקרוס.

הם לומדים איך לשנות מפנה מבלי לסכן את צוות, לשבור את התורן ולטלטל את היאכטה.

ככה הם משיגים את המהירות המירבית והבטוחה של ההפלגה. מבלי לייצר לחץ ועומסים מסוכנים על התורן ועל החיבורים.

ויש מנהיגים שמאפשרים ליאכטה שלהם להיטלטל ללא כיוון.

הם לא קשובים לרוחות, והם מפספסים את השינויים בסביבה.

במקום לכבד את הים, ולהבין שהוא תמיד משתנה – הם מתעלמים מהגלים ומקווים שהסערה תחלוף מעצמה.

הם לא מתכוננים, הם לא מדייקים את כיוון המפרשים. והם משאירים את היאכטה והצוות שלהם חשופים לחסדי גורל.

כשהרוח משתנה פתאום, הם נתפסים לא מוכנים. ובמקום לשנות מפנה בצורה מבוקרת, הם מאפשרים לרוח לחבוט במפרשים ולטלטל את הסירה באגרסיביות.

בחוסר המקצעויות הזה הם מסכנים את החיים של הצוות שלהם. ומייצרים לחץ ועומס מסוכן על התורן והחיבורים. עומס שעלול להביא לנקודת קריסה.

+++

המציאות של 2026 לא תשתנה, אבל היכולת שלך לנווט בה יכולה להשתנות.

בשלב שבו אנחנו נמצאים, כל מנהל, כל מנהיג, כל ראש צוות, כל בעל עסק – חייב למצוא לעצמו עוגני pivot קבועים לחשיבה. לשקט. ולבהירות פנימית.

אם אתה מבין שהגיע הזמן שלך ללמוד איך לכוון את המפרשים במציאות מורכבת, אז זה הזמן שנדבר.

מכאן קובעים איתי שיחה.

יש לך שאלה?
אפשר לשלוח לי לווצאפ.

הלה
אשת הסוד של הבכירים

+++

הפוסט הזה נשלח לאלפי מנויי הניוזלטר שלי. כדי להצטרף לניוזלטר, במתנה לגמרי, אפשר ללחוץ על הלינק הזה וליהנות ביחד עם עוד אלפי מנכ”לים, מנהלים, יזמים ובעלי עסקים שמקבלים תוכן איכותי מדי שבוע.

כאן אפשר לצפות בהרצאה על ניהול בעולם החדש

וכאן אפשר להכיר אותי קצת יותר

נ.ב

אם הכל “עובד”, אז למה זה לא מרגיש כמו “הצלחה”?!

כל מי שעבר דבר או שניים בחיים, כבר יודע ש”הצלחה” זה לא כל הסיפור. ושאנשים מצליחים משלמים מחיר מאוד גבוה על החיים שהם בנו.

יש פער בין הצלחה חיצונית מתפקדת (רמת חיים), לבין חוסר בהירות פנימית (איכות חיים). הפער הזה מוביל לשחיקה. לקשיי שינה. להחלטות שלא יושבות נכון עד הסוף. ואפילו לשיתוק בקבלת החלטות אמיצות, כאלה שהמחיר עליהן מרגיש גבוה מדי בשלב הזה של החיים.

אם החיים שעבדת כל כך קשה לבנות, כבר לא מרגישים כמו מקום שאתה באמת רוצה להיות בו. ואם אתה מנצח בחוץ, אבל בפנים זה כבר לא מרגיש לך כמו ניצחון. אז התפקיד שלי זה להחזיר לך את הבהירות לחיים האישיים ו/או העסקיים.

ככה עובדים איתי:

+ פגישה חד פעמית פרונטלית/זום
+ סדנה (יש סדנאות לקהל הרחב, ויש סדנאות ייעודיות לארגון שלך)
+ הרצאה בארגון
+ תהליך ליווי פרטני מתמשך

אנחנו תמיד מתחילים בשיחה שבה אנחנו מדייקים את המטרה שלך, ומחליטים איך להתקדם איתה.
את השיחה קובעים כאן

ולגבי המיזם החדש שלי, סדנה של איש אחד:
קודם כל צופים כאן בלינק הזה, ואחר כך מגישים מועמדות כדי לשריין מקום.