אחד מהדברים שאני הכי-הכי-אוהבת במסגרת התפקיד שלי, זה את האנשים והנשים שאני זוכה להכיר ולהיות חלק מפאזל החיים שלהם.
לפעמים לתקופות ארוכות מאוד.
יצא שהיקום מחבב אותי. אז הוא מפגיש אותי עם אנשים טובים. ברוך השם. אז אני נוכחת באירועים משמחים וטובים בחיים שלהם. וכמו בגלגל החיים, גם במקרים כואבים.
בחודש האחרון יצא לי ללוות בדרכו האחרונה את אביו היקר, של אחד מהבכירים שלי לאורך השנים. בכיר שנאלץ להיפרד מאביו כשבוע לפני שהוא בעצמו חוגג יום הולדת…
נפעמתי מההספדים.
כל אחד מהילדים, הילדות, הנכד והנכדות שעלו לספוד לסבא – דיברו עליו כאילו הוא היה אך-ורק שלהם. רק אבא שלהם. או רק סבא שלהם.
כאילו לא היו לו עוד עיסוקים, ילדים או נכדים בחיים.
למה את לא קונה גלידה?
מסתבר שסבא שמעון זכרונו לברכה [וסבתא שתיבדל לחיים ארוכים וטובים], היה בכל אירוע של הילדים והנכדים. השוויץ בעוגות של הנכדה לכל החברים מרולדין. ענד את הסמל על המדים של הנכדה הקצינה. לקח את הנכדים והנכדות מביה”ס. ועוד..
סיפרו עליו שלפני עשרות שנים, כשהגיע לבקר את הילדים במחנה של הצופים – הוא שם לב שבזמן שכל הילדים והילדות רצו ל”גזלן” לקנות גלידות.. היתה ילדה אחת שישבה לבדה. בלי גלידה.
ההורים שלה לא יכלו לבקר אותה במחנה. ולכן, לא היה מי שישלם עליה.
המדריכים לא שמו לב שהיא נותרה לבדה, כי בתוך ההמולה כולם היו עסוקים בגלידות.
אז סבא שמעון ניגש לילדה הזו, שלא הכיר, ושאל אותה:
“למה את לא הולכת לקנות גלידה?”.
“כי ההורים שלי לא הגיעו ואין לי איך לשלם”.
“לכי לקחת לך איזו גלידה שאת רוצה. ואל תדאגי כי אני משלם”.
הילדים של סבא שמעון בכלל לא ידעו על הסיפור הזה. אבל לפני כמה חודשים, אחד הבנים של סבא שמעון (שמזמן כבר נושק לגיל 60 בעצמו..) פגש את אותה חברת ילדות אחרי עשרות שנים שהם לא התראו.
הדבר הראשון שהיא שאלה אותו: “מה שלום אבא שלך?”.
“אבא שלי?!” שאל אותה הבן של סבא שמעון. “לא התראינו שנים וזו השאלה הראשונה שאת שואלת אותי?!”
אז היא סיפרה לו איך סבא שמעון ראה אותה, לפני עשרות שנים, במחנה. ודאג שלא יחסר לה.
נפעמתי וחשבתי לעצמי לאורך הלוויה:
איך?
איך יכול להיות שאדם אחד, בשר ודם, הספיק לתת לכל אחד ואחת מבני משפחתו את התחושה שהם הכי-הכי חשובים בעולם?
הרי גם לו יש רק 24 שעות ביממה, מלחמות, בדיקות ומשימות לבצע. ועדיין, הוא ישב שם תמיד בשורה הראשונה של החיים של הקרובים והאהובים שלו.
דמיינת פעם את הלוויה של עצמך?
אחד התרגילים שאני נוהגת לעשות עם עצמי ועם הבכירים שלי, זה לדמיין את הלוויה שלנו.
מה יגידו עלינו? מי ידבר? מי יעשה מאמץ להגיע? מה יכתבו לנו על המצבה? מה יזכרו מאיתנו?
זה אמנם קצת קריפי, אבל זה עובד
לפעמים אנחנו חושבים שהחיים הללו הם הפרומו לדבר האמיתי. ובנקודת זמן ספציפית, אולי עכשיו, אנחנו חושבים שהתפקיד/החברה/הביזנס שלנו – זה “כל החיים”.
אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים שזה “רק לתקופה קצרה”. עד ש”נצליח”, או עד ש”נגיע למטרות שלנו” – ואז נשקיע בעצמנו, במשפחה. או נגשים, סוףסוף, את החלומות שלנו שמעלים אבק במגירה.
אבל האמת היא
שהחיים הללו, הסיבוב הזה, הוא-הוא הדבר האמיתי.
אני לא רוצה לבאס, אבל אם אתה (או את) בקהילה שלי, אז כבר מזמן עברת את גיל 30… ואיך אמר לי פעם איש יקר בשיחת הטלפון שלנו? “אני מרגיש שדקות האוויר שכבר צרכתי, גדולות מדקות האוויר שנותרו לי…”.
נראה לי שהגיע הזמן לעשות עם עצמך את תרגיל הלוויה. ולבדוק עם עצמך טוב טוב, בלבן של העיניים, האם כל החשובים שלך, שיעלו לספוד לך, ידברו עליך כאילו היית שם אך-ורק בעבורם?
כי אם לא,
אז יש עוד זמן לתקן.
והזמן הזה הוא עכשיו.
מה למדתי מאבי קושניר?
בשנה שעברה הייתי בהופעה של אבי קושניר. אחד מהשירים שלו בליין-אפ היה שיר של חנן בן-ארי. שיר שלא הכרתי עד שקושניר שר אותו על הבמה.
קושניר אמר לפני השיר, שהוא לא מבין איך השיר הזה לא מוכר.
והוא צודק.
ללחוץ PLAY על התמונה, והשיר יתנגן
יש כאן יותר מהגוף הזה
הזמני הזה, הנידף
מתחת לכל העצוב הזה
ולמעלה מן הטבע הנשקף
יש כאן יותר מזה
יש כאן יותר מזה
יש כאן יותר מהצוף הזה
המתוק הזה, המזויף
מתחת לכל האיפור הזה
הייאוש, הקנאה, המרדף
יש כאן יותר מזה
יש כאן יותר מזה
אדם להבל דמה
ימיו כצל עובר
אדם להבל דמה
אדם יסודו מעפר וסופו לעפר
אבל יש בי יותר מזה
יש בי יותר מזה
יש בי יותר מהקול הזה
הצרוד הזה, הנסדק
מתחת לכל המחשוב הזה
הדי.אן.איי המדע המדויק
יש כאן יותר מזה
יש כאן יותר מזה
אדם להבל דמה
ימיו כצל עובר
אדם להבל דמה
אדם יסודו מעפר וסופו לעפר
אבל יש בי יותר מזה
יש בי יותר מזה
ויש כאן יותר מזה
יש כאן יותר מזה
יש כאן יותר מהסוף הזה
הצפוי הזה, המקומט
אמן שכבר כאן בעולם הזה
בכל בוקר נטעם מזה קצת
כי יש כאן יותר מזה
יש כאן יותר מזה
ויש בי יותר מזה
יש בי יותר מזה
סדנת הדגל חוזרת לבמה במתכונת משופרת
סדנת ReCharge האהובה שלי. סדנת אימון שמלמדת (ומתרגלת) כל אדם להשיג מטרות מבלי להישחק. מחזור ספטמבר נפתח לקראת השנה החדשה.
סדנה בוטיקית של 4 מפגשים בזום, שלב אחר שלב, ביחד איתי. הלמידה של התוכן היא קבוצתית, אבל התירגול והדיוק נעשה פרטנית עם כל אחד מהמשתתפים והמשתתפות. בכל מחזור אני מקבלת עד 10 משתתפים בלבד. ככה זה כשנותנים 100% תשומת לב.
מכאן משריינים מקום בסדנה: >> זה הלינק לתפיסת המקום <<
הלה אשר
אשת הסוד של הבכירים
+++
הפוסט הזה נשלח לאלפי מנויי הניוזלטר שלי. כדי להצטרף לניוזלטר, במתנה לגמרי, אפשר ללחוץ על הלינק הזה וליהנות ביחד עם עוד אלפי מנכ”לים, מנהלים, יזמים ובעלי עסקים שמקבלים תוכן איכותי מדי שבוע.
מכאן קובעים איתי שיחה.
יש לך שאלה? אפשר לשלוח לי לווצאפ.
כאן אפשר לצפות בהרצאה על ניהול בעולם החדש
וכאן אפשר להכיר אותי קצת יותר
אם הכל “עובד”, אז למה זה לא מרגיש כמו “הצלחה”?!
כל מי שעבר דבר או שניים בחיים, כבר יודע ש”הצלחה” זה לא כל הסיפור. ושאנשים מצליחים משלמים מחיר מאוד גבוה על החיים שהם בנו.
יש פער בין הצלחה חיצונית מתפקדת (רמת חיים), לבין חוסר בהירות פנימית (איכות חיים). הפער הזה מוביל לשחיקה. לקשיי שינה. להחלטות שלא יושבות נכון עד הסוף. ואפילו לשיתוק בקבלת החלטות אמיצות, כאלה שהמחיר עליהן מרגיש גבוה מדי בשלב הזה של החיים.
אם החיים שעבדת כל כך קשה לבנות, כבר לא מרגישים כמו מקום שאתה באמת רוצה להיות בו. ואם אתה מנצח בחוץ, אבל בפנים זה כבר לא מרגיש לך כמו ניצחון. אז התפקיד שלי זה להחזיר לך את הבהירות לחיים האישיים ו/או העסקיים.
ככה עובדים איתי:
+ פגישה חד פעמית פרונטלית/זום
+ סדנה (יש סדנאות לקהל הרחב, ויש סדנאות ייעודיות לארגון שלך)
+ הרצאה בארגון
+ תהליך ליווי פרטני מתמשך
אנחנו תמיד מתחילים בשיחה שבה אנחנו מדייקים את המטרה שלך, ומחליטים איך להתקדם איתה.
את השיחה קובעים כאן
+++
הבינג’ על איך להשיג מטרות מבלי להישחק
וזה מה שתראה בבינג’ ביוטיוב:
1. איך מגיעה שחיקה לעולם
2. מהי שחיקה סמויה?
3. ארבע שלבים של שחיקה
4. פרק פודקאסט שבו אני מסבירה את מאחורי הקלעים של הסדנה
אשת הסוד של הבכירים - הופכת מנכ"לים מצליחים למאושרים
