שנעלה על גמל?

פעם חשבתי שהחיים הם מסלול די ברור. שהדרך מסומנת, שהתמרורים ברורים, ושאם פשוט נתקדם – נגיע ליעד.

אבל אז באים ימים שמזכירים לך שאין שום דבר ברור מאליו. שהכבישים יכולים להיסגר, שהדרך יכולה להשתנות, ושאולי בכלל הנסיעה עצמה – היא היעד.

זהו בוקר שבו תל אביב עומדת, פקוקה וחסומה.

ואני? תקועה. לא זזה לשום מקום.

יושבת ברכב, מאזינה לפודקאסט, מתלוננת בווצאפ, שואלת את עצמי: “איך הגעתי לפה בכלל??!”.

ואז, בין הצפירות והחסימות, נפתח לי פיד הפייסבוק, ופתאום כל הפרופורציות משתנות…
+++

אבל שניה לפני..

שלא תגיד “לא ידעתי.. לא שמעתי.. לא פייר שאין לי מקום!”

הסדנאות הקרובות שלי:

1. סדנת “לייבשישי” – סדנה במתנה בכל שישי האחרון של החודש – מתקיימת בשישי הבא, ה-7.3, בשעה 8:30. ביום שלישי נתחיל לשלוח לכם מיילים בנדון. ביניים, שריין לנו את הדייט..

2. נפתחה רשימת ההמתנה לסדנת “סוחרים עם הראש” – סדנה מנטאלית לסוחרים בשוק ההון שרוצים להרוויח בצורה עקבית ויציבה. 18 סוחרים [וסוחרות!] כבר תפסו את מקומם.

3. באפריל: סדנת “כתיבה לא שיווקית” – לבעלי עסקים ולמנהלים. אני מקבלת המון פידבקים על מיילשישי, ואינספור בקשות כבר שנים: “מתי תלמדי אותי לכתוב כמוך??”. אז החלטתי ללמד אותך איך לכתוב. כמוך. פרטים מלאים בקרוב.

4. פניה לא שגרתית לנשים: יש מנהלות בכירות / סמנכ”ליות / מנכ”ליות בקהל? אני יודעת שכן. אם זו את – כתבי לי בחזרה את שמך ותפקידך 🙂 יש לי שאלה חשובה לשאול אותך ורעיון מדליק.

איך מתעדכנים ולא מפספסים?
בקבוצת הווצאפ השקטה של הבכירים – יודעים הכל לפני כולם.

אם משהו כאן נוגע בך – תמיד אפשר, לשלוח לי ווצאפ לכאן בקליק אחד או פשוט לקבוע איתי שיחה בלינק הזה.

ועכשיו,
אחרי שכולנו מבינים איפה אנחנו נמצאים, בוא נחזור למאמר שלנו:

מה חשבתי לעצמי

כשעליתי הבוקר לרכב, בשביל לנסוע במשך כמה שעות, עשרות מטרים(!) במרכז תל אביב..

“סמארט-סיטי” 😂

אולי סיטי.
לא בטוחה לגבי ה”סמארט”.

אני יושבת ברכב שלא זז. מדי פעם מקשיבה לפרקי פודקאסט. מדי פעם צועקת בווצאפ על ערן התל-אביבי שלי [כאילו הוא ראש העירייה]. וברוב הזמן מתבאסת על בזבוז הזמן.

המילים העוצמתיות של אלי שרעבי

ואז

נכנסתי לפייקבוק..

שם נתקלתי במילותיו העוצמתיות של אחינו השב מן הזוועות, אלי שרעבי:

“בבית, כשאתם פותחים מקרר, זה עולם ומלואו.. כל אחד אוכל את הפיתה הזו.. במשך 10 דקות.. פירור פירור.. כדי להרגיש שאכלת משהו”.

שנה וארבעה חודשים אלי שרעבי אזוק ומעונה במנהרות המפלצות.

“מהיום הראשון שאני נחטף – אני אומר ‘שמע ישראל’. מה שלא אמרתי בחיים! ואומר “אשת חיל” בשביל אמא שלי..”

בשלב מסוים המראיינת שואלת אותו: “אתה חושב שתהיה מאושר יום אחד?”

והוא עונה לה: “אני בטוח. כבר יש לי רגעים מאושרים. בניגוד למה שחושבים – אני לא כועס. אני בר מזל!”

איזה אדם. אילו עוצמות.

איזה איפוס!

והפקק?

פתאום הוא נראה כמו מתנה. זמן לחשוב, זמן להקשיב, זמן להודות. כי האמת היא שאנחנו ברי מזל.

יומולדת לאמא אשר

ולהבדיל –

ביום שני חגגנו לאמא אשר, עטרת ראשי, מסיבת הפתעה לכבוד יום הולדת 60.

אחי, אחיותי, גיסי וגיסותי הרימו הפקה בטוב טעם. עם תוכן מרגש כמיטב המסורת האשרית: חדרי בריחה, אוכל טוב והרבה “ביחד”.

אני קיבלתי את תפקיד הנואמת.

איך לא? 🙂

אז ישבתי וכתבתי.

מסתבר שבמשך 19:27 דקות – ישבו עשרות מוזמנים והקשיבו. לי. צחקו, דמעו, התרגשו ומחאו כפיים.

בגלל שאתה חלק מהדרך שלי – החלטתי לחלוק איתך בשני קטעים מהנאום שלי

איך אפשר לשמוח?

ככה פתחתי את דברי

בתקופה האחרונה אני הולכת עם השאלה – שאני מניחה שגם אתם שואלים את עצמכם:

איך?

איך אפשר לשמוח?

התקופה היא תקופת מלחמת מצווה, אחינו נמצאים בצרה ובשביה. ובכל יום אנחנו שומעים “חדשות” למיניהן שמכווצות לנו את הלב.

וחשבתי שאולי

דווקא עכשיו

אנחנו צריכים לעצור ולהגיד תודה.

תודה לקב”ה על כל הטוב שהוא חנן, חונן ויחון אותנו.

אז נתחיל עם המילים העתיקות והעוצמתיות ביותר שיש לנו, כדי להדגיש ששום דבר לא מובן מאליו:

“מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝יהוָ֗ה כָּל-הָאָֽרֶץ: ב עִבְד֣וּ אֶת-יְהוָ֣ה בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה: ג דְּע֗וּ כִּֽי-יְהוָה֮ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים הֽוּא-עָ֭שָׂנוּ (ולא)  וְל֣וֹ אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ: ד בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו | בְּתוֹדָ֗ה חֲצֵרֹתָ֥יו בִּתְהִלָּ֑ה הֽוֹדוּ-ל֝֗וֹ בָּרְכ֥וּ שְׁמֽוֹ: ה כִּי-ט֣וֹב יְ֭הוָֹה לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד-דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמוּנָתֽוֹ”:

תהילים פרק ק’.

פתחתי דווקא עם מזמור לתודה

תגיד לי אתה,

האם זה מובן מאליו לחיות? האם זה מובן מאליו לחגוג בחיק המשפחה? האם זה מובן מאליו להגיע לגיל 60 מוקפים בנכדים ובנכדות?

שום דבר לא מובן מאליו.

זה תמיד היה כך. זה הרבה יותר בולט מאז ה-7.10.

כמו שאמר אלי שרעבי הגיבור: אנחנו ברי מזל.

שיעור מספר 3: “תעלי על הגמל”

המשכתי לשתף את האורחים שלנו בסיפורים מתוקים, מצחיקים ומעוררי השראה. ואשתף גם אותך באחד מהשיעורים שאבאמא אשר לימדו אותי:

[מתוך נאום אמאלדת 60]

זה היה יום גיבוש מטעם השירות הלאומי. לא יודעת מה מגבש בלהעלות אנשים נורמטיביים על גמלים. אבל כך הוחלט.

אני, שכבר אז הייתי מפונקת, לא ראיתי שום סיבה להסתכן לשווא [בטח לא בסמיכות לחיה שהגללים שלה הם בגודל כדור הארץ]. אז בחרתי שלא לעלות על הגמל.

לפתע – צלצול טלפון.

“בבו”, אבא על הקו, “איפה את?”

“מאה מטר מאחורי גמל..”

הסברתי לאבא שאנחנו בטיול של בנות השירות הלאומי. ושאני מפחדת ונגעלת מלעלות על הגמל. אז אני הולכת אחרי השיירה.

“הבת שלי לא תלך אחרי השיירה. מיד תעלי על הגמל!” אבא אמר לי.

“אבל הם בעשרות המטרים האחרונים..” ניסיתי להתחמק.

“תעלי גם בשביל המטר האחרון”.

וכך, למרות שחששתי ולמרות שזה קצת הגעיל אותי, בבו עלתה על הגמל. כמו גדולה!

20 דקות אחר כך טלפון:

“נו, בבו? עלית על הגמל?”

“עליתי על הגמל, אבא”.

אי-אילו שנים אחרי, בסוף שנת 2022 – אני מקבלת הצעה לטוס לדובאי. כרטיס פינוק על הניהול שלי את תכנית המצטיינים ליזמים.

אבא מוריד אותי בנתב”ג ואומר לי כאילו ‘ניבא ולא ידע מה ניבא’:

“בבו – נצלי כל רגע. את לא יודעת מה יהיה, אם יהיה שלום, אם יהיו מלחמות, אם תוכלי לטוס לדובאי או לטוס בעולם. אל תפספסי אף חוויה”.

אז עליתי על הגמל גם בדובאי.

טוב, זה היה יותר גמל בצורת מאייבך שלקחה אותי לבריכת אינסוף – בזמן ששאר הצוות הקיא בטיול הג’יפים ונחנק מאבק בדיונות החול.

אבל בשביל הסיפור זה מסתדר טוב, לא?

אז עליתי על גמל 🙂

למי שעוד לא יודע – אמא גם עולה על גמלים: רישיון על סוואנה? יש לה. רישיון על מונית? יש לה. תואר ראשון? יש לה. תואר שני? יש לה. זוכת “מורי המאה”? יש לה.

ואתם יודעים מי דוחף אותה כל החיים לעלות על גמלים? [כאן כל הקהל צעק ביחד:] אבא!“.

“לעלות על הגמל” זה לא רק סיפור ילדות. זו בחירה שמלווה אותנו כל החיים. לבחור לעלות גם כשמפחיד, גם כשלא ברור מה מחכה בדרך, גם כשנדמה שאין טעם.. אבל בסוף, כשאתה מסתכל אחורה, אתה מבין שכל צעד כזה הפך אותך למי שאתה.

מזמור לתודה על אבא ואמא שלימדו אותי לעלות על גמלים.

או כמו שאמר אלי שרעבי הגיבור: אני מרגישה שאני ברת מזל!

בחזרה להיום

הקב”ה זיכה אותנו הבוקר – שישי 28.2 ל’ שבט – לחגוג עם יאר, האחיין הקטנטן והמתוק שלנו, את החלאקה לכבוד יום ההולדת 3. לפני שנה וחצי עוד שמרתי עליו בגן דודות – כשאבא שלו שמר עלינו בעזה.

זו הסיבה בגללה דחיתי את לייבשישי, סדנת המתנה, לשבוע הבא ה-7.3.

ואני, שטובה בעיקר במצוות בין-אדם לחברו, ופחות בקטע של בין-אדם למקום.. התרגשתי מהיהדות שמבצבצת לו בין הציציות.

עד ה-7.10 – לא הייתי מייבבת, כמו היום, מהתרגשות בחלאקה. גם לא ב”זכור את אשר עשה לך עמלק”. גם לא בפסח. וגם לא ב-ט’ באב – כמו שקרה לי השנה, כשקיבלתי וידאו מהכותל ובו אלפי יהודים מתפללים.

היום בבוקר, כשייבבתי כשגזרו לקטנטני תלתל – הבנתי שאני קצת אחרת. משהו השתנה בי.

אני רואה ושומעת את השבים העוצמתיים שחוזרים אלינו. מבקשים לעשות הבדלה, מבקשים להניח תפילין, מספרים שאמרו כל יום “שמע ישראל”. מספרים שתירגמו את התפילות לערבית.

ואני מתרגשת.

ב-7.10 משהו השתנה בכולנו

הפרופורציות זזו, הדברים שהיו נראים פעם שוליים, פתאום הפכו למהותיים. דברים שפעם נראו ברורים מאליהם – הפכו למתנות.

זו לא רק חגיגת יום הולדת 60, זה לא רק תספורת של ילד בן 3, זה לא רק פקק בתל אביב או נסיעה שנראתה בזבוז זמן. זה החיים, וכל רגע בהם הוא חלק ממשהו גדול יותר.

וזה נכון לא רק לי ולך – כאנשים פרטיים. זה נכון גם לכל מי שמוביל.

כי אם יש משהו שמנהיגים יודעים: זה שלא תמיד אפשר לשלוט במציאות, אבל אפשר לבחור איך להנהיג בתוכה. הם לא מחכים שהעולם יתייצב, הם מייצבים אותו. הם לא נותנים לנסיבות להגדיר אותם, הם מגדירים את הדרך בתוך הנסיבות.

ובסוף, זה לא על הטייטלים. לא על גודל החברה או כמות העובדים. זה על איך אתה מחזיק את התמונה הגדולה. על היכולת להישאר יציב גם כשהקרקע רועדת. על ההבנה שהמשמעות האמיתית לא נמצאת בנסיבות, אלא בבחירה שלנו איך לפעול בתוכן.

להחזיק פרופורציות גם כשהכול רועש.
למצוא משמעות גם כשנדמה שהדרך התערפלה.
להוקיר את מה שיש. דווקא כשברור כמה שום דבר לא מובן מאליו.

כשאתה באמת מסתכל, בלי מסננים ובלי רעשי רקע – אתה מבין שאנחנו ברי מזל.

כי מנהיגים אמיתיים לא רק רואים את התמונה הגדולה. הם גם עוזרים לאחרים לראות אותה. הם לא מחכים שהדרך תתבהר, הם יוצרים את הבהירות. הם לא רק מבינים שאנחנו ברי מזל. הם מזכירים את זה לכולנו, כל יום מחדש.

בשורות טובות שיהיו לנו!

ושבו בנים ובנות לגבולם.

הלה אשר
אשת הסוד של הבכירים

נ.ב

1. אם אתה בכיר בעמדת מפתח / מנכ”ל / בעל חברה – אז פה מחכה לך שיחה במתנה, דרכה תוכל להכיר אותי ולהבין אם מתאים לנו להתקדם ביחד – אתה קובע איתי שיחה במתנה, ישירות דרך היומן שלי.

אבל שניה לפני שאתה קובע, כאן יש לך קובץ מפורט עם כל מה שאתה צריך לדעת ואולי מעניין אותך לגבי השיחה שלנו: זה הקובץ שכתבתי לך. ואם יש לך שאלה שלא התייחסתי אליה – תכתוב לי בחזרה. אני מחכה לך

2. הפודקאסט שהתגובות המרגשות עליו לא מפסיקות להגיע: “סודות של בכירים”

3. לא פשוט להיות “אשת הסוד של הבכירים”. בגלל שרוב הבכירים שאני מלווה, לא מתראיינים בפנים חשופות. וגם לא מגלים מהו הנשק הסודי שלהם 🙂
יש כמה שלאורך השנים הסכימו להצטלם בפנים גלויות…
פה תוכל לראות ולשמוע מה הם אומרים: זה מה שאומרים עלי הבכירים שלי

4. קבוצת הווצאפ הסודית של הבכירים: כל הדברים החשובים, הודעות שלא תרצה לפספס, הפתעות, טיפים ומפגשים סודיים שקורים פה בקבוצת הווצאפ השקטה. כשתבקש להצטרף לקבוצה, חברי הצוות שלי יכתבו לך בפרטי כדי לדעת מה שמך המלא והמייל שאיתו אתה מופיע אצלנו. בגלל שאנחנו מאשרים אחד-אחד.