המאמר שלנו היום נוגע בנושאים שיכולים לגרום לכם לעצור לרגע, לחשוב, ואולי אפילו לערער על דברים שנראים לנו ברורים מאליהם: בניהול, בחיים, וגם ברמה הלאומית.
כבכירים ומספרי אחד שמובילים ארגונים וצוותים, השאלות האלה רלוונטיות במיוחד:
האם אתם באמת רואים את הערך המוסף שלכם בארגון? והאם האנשים שלכם רואים אתכם ואת המנהיגות שלכם – מעבר לשגרת השוטף היומיומית?
אני מניחה שאת המאמר הזה רבים מאלפי קוראי לא יאהבו.
אבל כמו שאני אומרת בהרצאות שלי בארגונים ובחברות: “לחשוב כמו הדייג” זו לא עוד קלישאה – זו דרך חיים.
בהרצאה שלי “לחשוב כמו הדייג ולא כמו הדג” אני מלמדת צוותים, מנהלים ועובדים איך לאמץ את חשיבת הבכירים אל תוך החיים שלהם. חשיבת POV [נקודות מבט], אסטרטגית, כזו שיוצרת פריצות דרך אמיתיות.
אם אתם רוצים שגם בארגון שלכם יתחילו לחשוב כמו הדייגים שבחבורה – אז אפשר לכתוב לי לכאן ישירות דרך הוואטצאפ.
כי לפעמים, דווקא מה שנראה לנו מובן מאליו >> הוא זה שמסתיר בתוכו את התובנות העמוקות ביותר עליכם ועל הארגון שלכם.
+++
לכבוד המעריכים החדשים שהצטרפו אלינו בשבועות האחרונים, בוא נעשה היכרות קצרה:
אם זו הפעם הראשונה שלך כאן, אז ברוך הבא 🙂
אני הלה אשר, אשת הסוד של הבכירים.
ב-10 השנים האחרונות אני מלווה מנכ”לים, בכירים בעמדות מפתח, בעלי חברות ובעלי עסקים מובילים. עוזרת להם להתמודד עם האתגרים שמגיעים כשאתה עומד בראש הפירמידה.
לא תמצא כאן “טיפים להצלחה” או קלישאות על מוטיבציה. אלא נקודות מחשבה חדות, מעשיות ומדויקות לחיים של אנשים שכבר עשו והצליחו, אבל יודעים שהשלב הבא תמיד דורש עוד עומק.
איך אפשר להיעזר בי?
+ פגישות אישיות: כשצריך לפרוק, לשקול החלטות מורכבות או למצוא זווית חדשה.
+תהליכי ליווי מתמשכים: למי שמחפש מישהי שתרוץ איתו לאורך הדרך.
+סדנאות והרצאות: לקבוצות של הנהלה או צוותים וצוותים בכירים, עם תכנים שמותאמים במיוחד לעולם המורכב שבו אתם פועלים.
אם משהו כאן נוגע בך – תמיד אפשר לשלוח לי ווצאפ לכאן בקליק אחד או פשוט לקבוע איתי שיחה בלינק הזה.
ועכשיו,
אחרי שכולנו מבינים איפה אנחנו נמצאים, בוא נחזור לסיפור של השבוע:

בונוס של 7 ספרות
שישי בבוקר.
ריח של חורף מבצבץ בעדינות, ואני יושבת לשיחה עם אדם שאין מילה אחרת לתאר אותו מלבד מדהים(!).
אדם שכל מפגש איתו הוא שיעור בגדולה, לא משנה אם הוא מדבר על אנשים, על מספרים, או על החיים עצמם.
הוא חוגג 60 ועוד קצת.
אבל מי סופר?
האמת היא שכל רגע איתו מרגיש לי חגיגי. בין צחוק לסיפורים, בינות הערכה הדדית ואינסוף חוויות, הוא פתח את הסמארטפון שלו והראה לי טבלאות מסודרות אחת-אחת, מלאות מספרים וחישובים.
“תראי”, הוא אומר לי, ומחייך את החיוך הזה של מי שכבר ראה הכל, אבל עדיין יש לו מקום להתלבטות, “אני צריך את הדיעה שלך על משהו”.
“קדימה” עניתי, “אני קשובה לך”.
“יש לי בונוס לחלק לעובדים. שבע ספרות. אני פשוט מתלבט איך..”
חשבתי שזה עוד רגע משמח שמדבר בעד עצמו, אבל אז הוא הוסיף: “הם כבר מקבלים בונוס רבעוני, וגם משכורת 13, אז אני לא בטוח איך לעשות את זה הפעם..”
עצרתי. הסתכלתי עליו ושאלתי:
“אז לכבוד מה הבונוס?!”
“סוף שנה” הוא ענה, קצת מהורהר.
“כן, אבל למה?” הקשיתי.
האם הם עבדו אקסטרה? נתנו אקסטרה? הפכו את העולמות? על שום מה ולמה לחלק 7 ספרות בונוס? סתם כי יש?
“שיהנו”, הוא אמר לי “יש לי מספיק”.
“אני רוצה לספר לך סיפור” ביקשתי מרובין הוד…

מי בכלל זוכר את המנהל?
לפני הרבה מאוד שנים, ניהלתי את מחלקת אופנה באחת מחנויות המותג הנחשב ביותר לתינוקות ולילדים.
שטח הסניף תפס רבע קומה בקניון מלחה בירושלים. ואני התמחיתי בגיוס, הכשרה, ניהול אנשים וספקים. התעסקתי מבוקר עד ליל בסידורי מלאי שלא נגמרו, פחת, מכירות, יעדים, פיצוח פלנונגרמות, החזרות, לקוחות מרוצים וכאלה שלא, ספירות מלאי ועוד..
זה היה בשלבים האלה בחיים שבמשרת הניהול שלך קיבלת עוד מיליונתאלפים עבודה ואחריות, אבל נשארת על אותו שכר שעתי. כמו העובדים שלך 😂
אבל אני לא מלינה על זה. להיפך. אני חושבת שכדי לצמוח וללמוד – הכי בריא ונכון זה להיות שוליית הקוסם. ולהתחיל מלמטה.
אגב, כל הבכירים שאני זוכה לעבוד איתם – הם בדיוק כאלה. כאלה שהחלו מלמטה ובנו בעשר האצבעות שלהם אימפריות.
המנהל שלי דאז, הבין (כמו רבים אחריו) ששווה לשלוף אותי ולקדם אותי לניהול. איכשהו זה קרה לי לכל אורך הדרך.. הייתי די צוציקית ונשלחתי לקורס הכשרת מנהלים במשרדי החברה. קורס שכלל מידע מרתק על מכירות, ניהול, עולם התינוקות ועוד.. קורס מרתק שאני לא זוכרת ממנו הרבה. אבל אני זוכרת שהייתי בחדוות הוקרה מאוד גדולה לגבי התכנים שלו.
מנגנון הבונוסים של הסניף היה כזה שיש לנו יעדים מחלקתיים וסניפיים. והבונוס מתחלק בין כלל העובדים. זה עודד את כולנו לעזור ולהגדיל מכירות בכל מחלקה, גם אם זה לא היה במחלקה הספציפית שלנו.
באחד מהחודשים סניף מלחה עבר את יעדי המכירות שלו, והמנהל [אולי שמו היה ניר? אולי אתה כאן?] אמר לנו שהסניף זכה בבונוס שמנמן. שווה ערך ל100K של ימינו.
אבל אז,
הוא הודיע לנו בהרמת הכוסית החגיגית:
“אני לא מתכוון להעניק לכם את זה במשכורת..”
תאר לעצמך את הפנים המאוכזבות של כולנו!! מי לא היה שמח לקבל עוד כמה זוזים לחשבון הבנק?! ועבדנו כל כך קשה בשביל זה!
הוא המשיך: “תראו – בעוד עשר שנים אתם לא תזכרו עוד כמה מאות בחשבון הבנק [שווה ערך לאלפים במונחים של היום]. אתם כן תזכרו חוויה! ולכן, אני סוגר לכולנו יום כייף!”
וכך, כעבור שבועיים מיום ההכרזה – נסענו כולנו לים המלח, לבית מלון שהיה נחשב למפואר דאז. כל אחד בחר מסאז’ מועדף. קצת ג’קוזי, ארוחת בוהריים שווה. ובערב נפגשנו כולנו בבית אנה טיכו לארוחה שווה במסעדה של המוזיאון. היה מצחיק, טעים, כייף ושווה.
ואת זה, יקירי, אני זוכרת עד היום.
את השם של המנהל החכם…? לא נעים להודות – אני לא זוכרת. אני לא זוכרת באיזה סכום היה מדובר. ולא נראה לי שאני מבכה על זה שלא קיבלתי אותו לחשבון הבנק. אני לא זוכרת מה היה שמם של הקולגות/העובדים שלי. אני לא זוכרת אפילו איך הם נראו! אולי קצת במעומעם את המחסן הגבוה והסולמות הזזים. כי בכל זאת ביליתי שם שעות..
אבל את יום הפינוק הזה – אני בהחלט זוכרת. כמעט לפרטי פרטים. איזה מסאז’ בחרתי. את הבריכה. את בגד הים. ואת שם המסעדה.

אז למה אני נגד לחלק בונוסים בלי סיבה נראית לעין
בחזרה לבכיר היקר שלנו:
“שבע ספרות בונוס, רק ‘כי יש’ – זו לא סיבה מספיק טובה לחלק כסף..” אמרתי לרובין הוד.
“בטח לא כשהמשכורות של רובם בסה”כ מפנקות. ויש בונוסים רבעוניים, וגם על הגעה ליעדים אישיים, וגם משכורת 13..” ואפילו לא מדובר בחברת הייטק! וגם לא במרכז הארץ..
+++
בונוס, בסופו של דבר, הוא לא רק תגמול כספי – הוא כלי ניהולי. וכמו כל כלי, צריך לדעת להשתמש בו בחוכמה. כשבונוס מחולק “רק כי אפשר” או “כי יש” הוא מאבד מהעוצמה שלו, ואפילו גרוע מכך – הוא עלול להזיק.
בניהול אסטרטגי כל פעולה משדרת מסר. בונוס שניתן בלי קשר לעמידה ביעדים, בלי מאמץ יוצא דופן או הישג אמיתי – שולח מסר שגוי. הוא עלול ליצור תחושת זלזול בעבודה הקשה של מי שכן משקיע, או להפוך את הבונוסים למובן מאליו – חלק מהשגרה, ולא משהו ששווה לשאוף אליו.
אבל יש כאן היבט רחב יותר: בונוסים הם לא רק עניין של כסף. הם חלק ממערכת שמחזקת תרבות ארגונית של שאיפה למצוינות, של עמידה ביעדים, של יצירת ערך. אם אנחנו נותנים בונוס בלי קשר לערכים האלה, אנחנו מחלישים את המערכת כולה. מהר מאוד כולם יתרגלו, הכסף יצא מהבנק בדיוק כפי שנכנס, והפעולה תאבד כל משמעות.
“אז לפני שאנחנו מחלקים את הבונוס הזה” אמרתי לבכיר היקר שלי, “בוא נשאל את עצמנו כמה שאלות”:
+ מה אני רוצה לתגמל כאן?
+ איזה מסר אני שולח לעובדים שלי?
+ האם הבונוס הזה באמת יוצר ערך, או רק ממלא צורך רגעי [אולי אפילו צורך שלי]?
אחרי שענינו על השאלות הללו – נתתי לו כמה כיוונים עם רעיונות [מגניבים, יצירתיים וישימים יש לציין].
+++
על מה שמובן מאליו – או שלא
בדיוק כמו בחיים, גם בניהול – המובן מאליו הוא מלכודת שקטה.
כשאנחנו מפסיקים לראות את הערך של מי שסביבנו, של העובדים שלנו, של המנהלים שלנו – אנחנו מאבדים את הקשר האמיתי.
אבל יש כאן צד נוסף, חשוב לא פחות: אנחנו, כבכירים ומובילים, לא יכולים להרשות לעצמנו להפוך למובנים מאליהם בעיני האנשים שלנו.
כשמנהיגות נתפסת כ”מובנת מאליה” היא מאבדת את כוחה.
האנשים שלנו צריכים לדעת שמה שאנחנו עושים: ההובלה, החשיבה, היכולת לקבל החלטות ולשאת את האחריות על הכתפיים שלנו – הוא לא עניין שבשגרה. הוא לא דבר שקורה מעצמו. הוא תוצאה של מחשבה ושל מאמץ מתמשך.
כמו שאנחנו לא רוצים לקחת את הצוות שלנו כמובן מאליו, כך אנחנו חייבים לוודא שהם רואים אותנו. באמת רואים.
וזה מתחיל בהחלטות קטנות: כמו בונוס שניתן מתוך מחשבה ולא מתוך הרגל. כנ”ל לגבי העלאה בשכר וכל נושא אחר. החלטות שמזכירות לכולם, כולל לנו עצמנו, שניהול הוא לא רק פעולה – ניהול הוא דרך שמייצרת ערך ומשמעות.
+++
ומילה חשובה על עשרה בטבת
עשרה בטבת, שחל היום בלוח השנה העברי שלנו, הוא יום צום שמציין את תחילת המצור על ירושלים בימי בית המקדש הראשון. עשרה בטבת הוא לא רק זיכרון היסטורי – הוא גם מראה שמציבה בפנינו שאלות נוקבות.
אחרי השבעה באוקטובר, אנחנו מתמודדים עם ההבנה הקשה של עד כמה לקחנו את היהדות שלנו, את הישראליות שלנו, את הציונות שלנו ואת הארץ שלנו כמובן מאליו.
מה שחשבנו שהוא יציב וברור, התגלה כשברירי וזקוק לתשומת לב מתמדת.
עשרה בטבת מזכיר לנו שהחוסן הלאומי והערכי שלנו לא נבנה מעצמו – הוא תלוי ביכולת שלנו לראות, לשמור, ולחזק את מה שבאמת חשוב.
אבל לא די לשמור. אנחנו חייבים לזכור לא לקחת את כל מה שקורה כאן, את הקיום שלנו ואת מה ששייך לנו, כמובן מאליו. ההיסטוריה לימדה אותנו כמה מהר אפשר לאבד, וכמה חיוני לזכור את המקורות שלנו, להוקיר את מה שיש לנו ולפעול על מנת לשמר.
+++
רגע, הלה, מה לגבי הרעיונות היצירתיים שלך לחלוקת הבונוס?
את זה, כמובן, אני שומרת רק למי שנמצא בליווי האישי 😉
גם אתה יכול. כל מה שאתה צריך לעשות – זה פשוט להתחיל מכאן [לחיצה על הלינק].
בשורות טובות 🙂
ושבו בנים ובנות לגבולם
הלה אשר
אשת הסוד של הבכירים

נ.ב
1. אם אתה בכיר בעמדת מפתח / מנכ”ל / בעל חברה – אז פה מחכה לך שיחה במתנה, דרכה תוכל להכיר אותי ולהבין אם מתאים לנו להתקדם ביחד – אתה קובע איתי שיחה במתנה, ישירות דרך היומן שלי.
אבל שניה לפני שאתה קובע, כאן יש לך קובץ מפורט עם כל מה שאתה צריך לדעת ואולי מעניין אותך לגבי השיחה שלנו: זה הקובץ שכתבתי לך. ואם יש לך שאלה שלא התייחסתי אליה – תכתוב לי בחזרה. אני מחכה לך
2. הפודקאסט שהתגובות המרגשות עליו לא מפסיקות להגיע: “סודות של בכירים”
3. לא פשוט להיות “אשת הסוד של הבכירים”. בגלל שרוב הבכירים שאני מלווה, לא מתראיינים בפנים חשופות. וגם לא מגלים מהו הנשק הסודי שלהם 🙂
יש כמה שלאורך השנים הסכימו להצטלם בפנים גלויות…
פה תוכל לראות ולשמוע מה הם אומרים: זה מה שאומרים עלי הבכירים שלי
4. קבוצת הווצאפ הסודית של הבכירים: כל הדברים החשובים, הודעות שלא תרצה לפספס, הפתעות, טיפים ומפגשים סודיים שקורים פה בקבוצת הווצאפ השקטה. כשתבקש להצטרף לקבוצה, חברי הצוות שלי יכתבו לך בפרטי כדי לדעת מה שמך המלא והמייל שאיתו אתה מופיע אצלנו. בגלל שאנחנו מאשרים אחד-אחד.
אשת הסוד של הבכירים - הופכת מנכ"לים מצליחים למאושרים