רותח

והיום, במאמר שלפנינו, אני חושפת בפניך סיפור אמיתי מהימים האחרונים;

+ מה אמר לי, בתחילת פגישה, מנכ”ל שביקש להיפגש איתי בדחיפות?
+ מה עושים כשהרגש והשכל נכנסים לתחרות שבה כולם עלולים להפסיד?
+ ואיך אפשר לצאת מזה?

וכמו תמיד, אם אתה חושב שזה כבר מתאים לך >> אז בסוף תמצא כמה אפשרויות שבהן תוכל להתקדם איתי לשלב הבא.

יאללה, שנצלול פנימה?

אני צריך פגישה איתך, דחופה אפילו קריטית

לא התראנו 7-8 שנים.
מדי פעם לייקים באינסטגרם, בפייסבוק.

והיתה גם הודעה קולית אחת, בעקבות אחד מפרקי הפודקאסט שלי: “אלופה!” הוא אמר, “הקשבתי לפרק. אני לא יודע מה הקסם שאת עושה שם. פשוט תמשיכי לעשות את זה!”

וביום שלישי הזה, out of the blue, אני מקבלת את שתי ההודעות הללו. בזו אחר זו.

“אני צריך פגישה איתך”
“דחופה אפילו קריטית”

ככה זה בכירים:

משימתי. תמציתי. שורה תחתונה.
בלי היי. בלי ביי.
כמוני כזה 😉 תכלס’.

הוא מנכ”ל שכיר בחברה מאוד ידועה. אדם נחוש ומצליח שעשה אי-אילו דברים משמעותיים בחייו.

הבנתי שמדובר בנקודת מפנה קריטית.
והוא כתב שהוא יגיע בכל שעה, לאן שיידרש.

נפגשנו ב-18:00.
לא רוצה קפה. לא מים.
הוא נסער ורוצה רק לדבר.

18:04 הוא כבר אומר לי: “הלה, יש לי שני דברים חשובים להגיד לך: 1. [סוד]. 2. אני חייב שתגידי לי בסוף, אחרי שאספר לך את הכל, אם אני שפוי או שאיבדתי את זה..”.

כמו תמיד, גם הפעם אין לי מושג מה הוא לא הולך לספר לי.

והוא מתחיל לספר…

על כל הדברים הטובים שהוא עשה בשנה האחרונה, על העומס הבלתי נתפס. על עניינים פיננסיים לא פשוטים. על חילוקי הדעות עם הבעלים של החברה. ועוד כל מני סודות שלא אוכל לחלוק איתך…

תצטרך לסמוך עלי שמדובר בחתיכת בְּרוֹךְ.

קובי ממשיך ומספר: בחודש האחרון אני לא ישן, חם לי, אני מזיע המון בגלל חרדות. ואני לא מכיר את עצמי ככה! אני לא מכיר את עצמי. [אני רואה את זה עליו]

אינף איטס אינף הוא אומר לי.
מוציא מהכיס מכתב [התפטרות]. ואומר:

“זה מה שאני רוצה לעשות, תקראי בעצמך…
את חושבת שאני מוותר מהר מדי?”

+++

איך אני שומרת עליו?!

יש לי כמה שניות לחשוב ולחשב לאן אני לוקחת את הסיטואציה הזו מכאן, ואיך אני שומרת עליו.

כן. איך אני שומרת עליו.

אני מבינה את הסיטואציה הסבוכה שהוא מצוי בה. אני מבינה את הקושי הפיננסי שהחברה נקלעת אליו, בעל כורחה. את חילוקי הדעות עם הבעלים בטיפול במשבר. את הפחדים והחששות שלו.

ואני גם מבינה את התהייה האם עומס שכזה, על הכתפיים, באמת מצדיק הישארות. עד כמה זה מסכן את הזוגיות שלו. ואת הבריאות שלו.

סמטוחה.

מי שלא היה שם, במקום הבכיר הזה, עם האחריות העצומה הזו, עשרות עובדים, מלאי, סניפים בכל הארץ, ספקים, ייצור, עשרות תלושי משכורת. כל חודש. כל חודש. כל חודש. לא יבין.

“זר לא יבין את זאת”. כך סיפרתי בפרק הפודקאסט שלי, כשנשאלתי על העבודה שלי עם הבכירים.

שכל Vs רגש

“קובי”, אמרתי לו.
הקשבתי לך קשב רב. והסיפור שסיפרת לי לא פשוט. אני מבינה את הצורך לשים מכתב התפטרות על השולחן. ואני מבינה את הקושי שלך. I really am.

יחד עם זאת,
מה שאנחנו הולכים לעשות מעכשיו – זה לחשוב אסטרטגית בשביל לשמור עליך.

תסתכל עלי, אמרתי לו,
וסימנתי עם הידיים:

כאן זה הרגש.
וכאן זה השכל.
שניהם כלים מאוד חשובים לנו.
אבל בזה הרגע, הם לא יכולים לעבוד ביחד.

אנחנו עושים עכשיו הפרדה ביניהם, ובגלל זה אני מבקשת ממך להגיד לרגש: “רגש שב בצד”.

תקפל את המכתב חזרה.
יופי.

תכניס לכיס.
יופי.

והתחלתי לעבור איתו על כל מני נקודות מבט שהוא לא ראה ולא לקח בחשבון כשהוא חשב רק מתוך המצוקה שלו.

ומפעם לפעם, כשהעליתי עוד כל מני זוויות למחשבה ותשומת לב, קובי אמר:
“וואלה, בכלל לא חשבתי על הדברים האלה שאת אומרת! עכשיו אני יותר מודאג”.

“וזו בדיוק הסיבה שאנחנו נתנהל מעכשיו אסטרטגית. אבל זה דורש ממך לעשות ב.ד.י.ו.ק את מה שאני אומרת. סגור?”

“סגור.”

Losing Game

כשסף הרגש שלנו גבוה > התובנה שלנו נמוכה.

כשאנחנו במצבי קיצון, מעבר לשוטף ששוטף ועמוס ומלחיץ > אז סף הרגש שלנו רותח.

ואז, בדיוק בנקודה הקריטית הזו, אנחנו עלולים לעשות טעויות.
במקרה של בכירים – טעויות שעלולות לעלות להם במיליונים…!
trust me.

+++

אחרי שעה ורבע הוא יצא מהפגישה עם hold לגבי המכתב. כמה מספרי טלפון חשובים. ושיעורי בית ששלחתי אותו לעשות, לפני שבכלל עושים איזשהו צעד!

“וקובי”, אמרתי לו. “אתה זוכר ששלחת לי הודעה קולית לפני כמה חודשים, לגבי הפרק בפודקאסט שלי, זה שאהבת?”

“כן, אני זוכר”

“אז מנכ”ל זה תפקיד כפוי טובה. אתה יודע מה זה אומר? שאתה שפוי פלוס.”

“באמת?” הוא חייך (סופסוף).

“באמת.” עניתי.
“ככה זה אצל כולם”

“אז למה לעזאזל אנחנו עושים את זה לעצמנו?!” הוא תהה בקול..

אין שמחה גדולה כהתרת ספיקות

זוהי אחת המימרות האהובות עלי, של חז”לנו.

אדם שמסתובב עם ספק ותהיות
הוא כאדם שמעמיס סימני שאלה על הגב שלו…
עוד אחד ועוד אחד.. ועוד..
וואלק, זה באמת כבד..
ובסופו של דבר הוא כורע תחת הנטל של סימני השאלה.

לחלקינו זה יוצא בבריאות פיזית, אצל חלקינו בבריאות נפשית… גם אם לא רואים את זה מיד.. חלקינו משלמים מחיר משפחתי וזוגי בגלל זה..

שלא נדע.

גם העמידים ביותר שאתם רואים אל מול העיניים – יש להם את השק הכבד והשקוף שלהם.

ואני יודעת על מה אני מדברת. גם בגלל שאני הקיפרית של הסודות שלהם. ובגלל שגם אני כרעתי תחת הנטל, לא אחת, בנקודות מסוימות בחיים. וגם אני הסתובבתי נים ולא נים עם סימני שאלה..

וכשאני חושבת על התפקיד שלי, כאשת הסוד של הבכירים, אני רואה את עצמי ככזו שעוזרת להם להוריד מהגב עוד ועוד סימני שאלה.

ו..לפתע הם כבר לא מרגישים לבד.
זה כבר פחות כבד.
הם מצליחים להתמתח, ואפילו ליישר קצת את הגב.
לישון טוב יותר בלילה. לחייך. ולתכנן, אסטרטגית, מהלכים מתוך בינה.

+++

אתה יודע מה הכי משמעותי לי שתיקח מהמאמר השבוע?

אני מזמינה אותך לקחת איתך את ההבנה שאתה לא חייב לבד.
אולי עשית את זה ממש אחלה עד היום.
אולי גם התרגלת לבד.
But its not necessary.

ולפעמים, ביחד, זה אפילו בטוח יותר 😉
תשאל את קובי.

הלה אשר
אשת הסוד של הבכירים

אגב, אתמול בערב חמישי, קובי התקשר לספר לי שהוא נפגש (עם מי שאמרתי לו להיפגש..) ומאז יש לנו אור ירוק למהלך.

אפשר לנשום.

נ.ב

1.

פרקים חדשים בפודקאסט שלי: סודות של בכירים [סש”ב], עכשיו באוויר! לחץ כאן להאזנה.

2.

פתחתי קבוצת ווצאפ, שקטה, למאזיני הפודקאסט. בקבוצה אני מעלה את התהליך מאחורי הקלעים, מעדכנת בפרקים החדשים ובהמשך יהיו פעילויות ייחודיות למאזיני הפודקאסט.

3.

אם אתה בכיר שנמצא בעמדת מפתח, ואתה חושב שהגיע הזמן שלא תישא את האלונקה הזו לבד – יש לי עבורך שיחה סודית במתנה.

4.ויש לי גם מדריך במתנה עבורך- מדריך להפחתת סטרס לבכירים ופה אתה מקבל אותו. ויש גם בונוס למי שמוריד את המדריך.