אתמול אכלתי המבורגר.
שזה לא כזה מפתיע.
כי מי שמכיר אותי, יודע שאני חובבת המבורגרים גדולה. ואין מצב שיעבור שבוע ללא אחד מההמבורגרז בטופ 3 של TLV.
אבל את ההמבורגר הזה אכלתי לבד. וזה כן מפתיע.
כי איכשהו, לנגוס בהמבורגר שמנמן ונוטף, זה תמיד משהו שעושים ביחד. זה אוכל של חבורה, של צהריים עם שותפים, של דייט.
ובינינו, לאכול המבורגר עם עוד בן אדם זה תמיד קצת לנהל את האירוע. בדייט יש את הניסיון להיראות איכשהו חיננית תוך כדי נגיסה בקציצה בגובה שלוש קומות. עם חברים צריך לנהל שיחה, להקשיב, להנהן, ולוודא כל שני ביסים עם מפית שלא נמרח לך איולי על הלחי.
חצי מהאנרגיה שלך מושקעת בלשמור על פאסון, בתוך אוכל שנועד להיות מבולגן.
אבל אתמול הייתי לבד.
רק אני והקציצה 🙂
הקציצה ואני 🙂
בלי לשים לב, מצאתי את עצמי אוכלת אחרת. בלי לנגב את הזווית של הפה בנימוס אחרי כל ביס. בלי לדאוג שמישהו מסתכל. בלי הצורך לנהל שיחה, להנהן… פשוט ישבתי שם בלי קהל, ונתתי לעסק להיות.
פתאום קלטתי שזה בדיוק מה שכל-כך חסר לאנשים שיושבים אצלי בחדר.
“אני גמור!”
בכירים חיים תמיד עם המפית ב”היכון”. הם “מנהלי אירועים” כל היום. מנהלים את האנרגיה של כולם, שומרים על הפאסון. מוודאים ששום משבר לא נמרח לך על הפרצוף, ושהשליטה לא נוזלת מהצדדים.
ואז, כשאתה מתיישב מולי, הדבר הראשון שקורה לך זה שהמפית יורדת.
עכשיו אפשר סופסוף להניח את ה.כ.ל על השולחן.
ואתה אומר לי: “אני גמור!”.
אתה בטוח שזה בגלל העומס והשעות. והשחיקה.
אבל זה לא העומס, ולא כמות השעות. ולא השחיקה.
כשהמטרה שלך ברורה, המאמץ לא מורגש
פרשת השבוע שלנו, פרשת ויצא, אנחנו מגלים שיעקב אבינו עבד שבע שנים(!) אצל לבן, כדי לשאת את רחל לאישה. התורה מציינת לנו ש-7 השנים האלה היו בעיני יעקב “כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ”.
רבנו בחיי שואל על זה שאלה פשוטה: הרי כשאתה מחכה למשהו שאתה רוצה, הזמן זוחל. איך שבע שנים הרגישו ליעקב אבינו כמו כמה ימים?
הוא מסביר שהביטוי הזה בכלל לא מתייחס לזמן, אלא לטורח. כשהמטרה שלך ברורה ובוערת, המאמץ פשוט לא מורגש כעול. עבודה שחורה של שבע שנים נחווית כמו משהו קל, כקושי של ימים בודדים.
איפה ה”רחל” שלך?
כשנכנסת לתפקיד, היה לך חזון לטרוף את העולם. היתה לך “רחל”. וכשיש לנו רחל, אנחנו אוכלים את ההמבורגר בשתי ידיים. לא אכפת לנו להתלכלך. לא אכפת לנו לעבוד קשה. לריב. לדחוף קדימה. לספוג אש.
השנים עוברות כימים אחדים.
אבל אז, מגיע השלב שבו ימים אחדים נחשבים כשנים…
והעייפות הזו? זו שיש לך עכשיו? היא לא כי העבודה הפכה להיות “קשה מדי”. זה קורה כי פשוט איבדת את הרחל שלך, ונשארת אך ורק עם הטירטורים של לבן הארמי.
כשאין חזון ומשמעות אישית, כל מה שנותר לך זה רק ‘לנהל את האירוע’, לשמור על פאסון ולהחזיק את המפית.
וזה,
מעייף ברמות שאי אפשר לתאר…
לא ככה?
הלה אשר
אשת הסוד של הבכירים

אם הכל “עובד”, אז למה זה לא מרגיש כמו “הצלחה”?!
כל מי שעבר דבר או שניים בחיים, כבר יודע ש”הצלחה” זה לא כל הסיפור. ושאנשים מצליחים משלמים מחיר מאוד גבוה על החיים שהם בנו.
יש פער בין הצלחה חיצונית מתפקדת (רמת חיים), לבין חוסר בהירות פנימית (איכות חיים). הפער הזה מוביל לשחיקה. לקשיי שינה. להחלטות שלא יושבות נכון עד הסוף. ואפילו לשיתוק בקבלת החלטות אמיצות, כאלה שהמחיר עליהן מרגיש גבוה מדי בשלב הזה של החיים.
אם החיים שעבדת כל כך קשה לבנות, כבר לא מרגישים כמו מקום שאתה באמת רוצה להיות בו. ואם אתה מנצח בחוץ, אבל בפנים זה כבר לא מרגיש לך כמו ניצחון. אז התפקיד שלי זה להחזיר לך את הבהירות לחיים האישיים ו/או העסקיים.
ככה עובדים איתי:
+ פגישה חד פעמית פרונטלית/זום
+ סדנה (יש סדנאות לקהל הרחב, ויש סדנאות ייעודיות לארגון שלך)
+ הרצאה בארגון
+ תהליך ליווי פרטני מתמשך
אנחנו תמיד מתחילים בשיחה שבה אנחנו מדייקים את המטרה שלך, ומחליטים איך להתקדם איתה.
את השיחה קובעים כאן
+++
>> הבינג’ על התהליך המלא משחרור משחיקה ממש כאן
>> מכאן תופסים מקום בתהליך המלא לשחרור משחיקה תוך 30 ימים
<< מכאן מצטרפים לאלפי מנכ”לים, יזמים, בכירים ובעלי עסקים שמקבלים תוכן איכותי במתנה כל שבוע!
אשת הסוד של הבכירים - הופכת מנכ"לים מצליחים למאושרים









