פורע חוק

כמי שכותבת ויוצרת הרבה תוכן, גם כאן בניוזלטר, גם באתר, גם באינסטגרם, גם בפייסבוק, גם בלינקדאין [ומודה לך על שאתה כאן ומעריך את התוכן שלי] – אני עובדת עם כמה כלים איכותיים.

ביניהם:
סארפייס SurFace של מייקרוסופט [והעט השווה שלו], מקבוק Air, אייפד פרו..

ושניה לפני שתטעה לחשוב שזה מייל שוויץ כדי שיצא לך המיץ..

אז חשוב לי שתדע שהמאמר שלנו היום קשור למאמץ [המיותר!], של רבים מהבכירים ומבעלי העסקים – שאנחנו מלווים בתוכניות הפרימיום שלנו.

ובגלל שאולי גם אתה סובל מזה,
אז כדאי לך להתקדם איתי צעד-צעד, כדי שנפתור ביחד את הפלונטר.

+++

וכמו תמיד, אם אתה חושב שזה כבר מתאים לך >> אז בסוף תמצא כמה אפשרויות שבהן תוכל להתקדם איתי לשלב הבא.

יאללה,
שנצלול פנימה?

Once You Go Mac You Never Go Back

לאחרונה שמתי לב למשהו מעניין [והנה כל חסידי אפל, יקומו עלי לכלותי.. היי עידן :)]:

המקלדות של אפל פחות נוחות לי.

זהו.
אמרתי את זה.
אני מודה!

כשאני מקלידה על הסארפייס החתיך שלי, אני מרגישה כל אות. לחיצה היא לחיצה. מקש הוא מקש. מקלדת זו מקלדת. רעש הקלדה הוא רעש.

אבל כשאני מקלידה על אפל – המקלדת היא כמו אוויר. קוראים לו אפל air, לא? המקלדת בגובה של בסיס המחשב. ואני לא מרגישה שאני מקלידה…

ומה קורה כשאני לא חשה את המקלדת?
אני מרגישה שאני צריכה להפעיל יותר כוח בפעולת ההקלדה.

ובגלל זה..
אני לוחצת חזק יותר >> מכאיבה את פרקי הידיים שלי מהר יותר >> ומתעייפת מהר יותר.

+++

עכשיו, שניה לפני שחסידי מק יתחילו לצעוק עלי במיילים חוזרים ש”אין לך מושג מהחיים שלך”, וש”את רק צריכה להתרגל” – אז ארגיע שאני מכירה ולמודת אפל כבר שנים. יש לי חבר מדהים שהדביק אותי בחיידק..

גם בגזרת האייפדפרו דאגתי לעצמי למקלדת ״נורמאלית״, כזו שמרגישים, גם בכיס.. אחרי ששילמתי עליה 1800 ש״ח.

ומה לעשות? המקלדות לא מורגשות לי. ואני? אני מתאמצת ומקלידה חזק.

אבל רגע..
הלה..
מה הקשר בין המקלדת שלך לבין עשייה יומיומית של בכירים ובעלי עסקים מתקדמים?

תלך איתי עוד 3 דקות, כי כמו תמיד – יש פואנטה חשובה שתוכל לקחת וליישם ביום יום שלך.

אני רוצה להכיר לך שני מתאמני פרימיום שלנו: מור וירון

1.
בשבוע שעבר מור התחיל אצלנו תהליך ליווי, במסלול ליווי הפרימיום לבעלי העסקים. מור הוא יזם מתוק [מתוק!] שעבר הרבה תוכניות ליווי עסקיות.

לו הייתי צריכה לתאר לך אותו.. אז הדימוי שעובר לי בראש זה דג מפרפר במים רדודים.. עושה ועושה ועושה ועושה.. ובצד השני יש תסכול גדול. כי התוצאות אינן משקפות את המאמץ העצום שהוא מצוי בו.

מכיר את הביטוי: “רוצה רוצה ולא יוצא?”
אז כזה.

2.
ובגזרת המנכ״לים – ירון, אחד מבעלי החברות שאני מלווה, אישית, במסלול ליוויי הפרימיום לבכירים, נסע כל יום למשרד כי הוא חייב ״לסיים דברים״.

“טוב, מה הביג דיל?!” אתה בטח תוהה בלבך.. “גם אני עובד כל יום”..

אז ירון היה חולה השבוע. ונסע מדי יום למשרד כשהוא.. חולה!

וירון? הוא עושה ועושה ועושה, פרויקטים לא מגיעים לסיומם. אין לו אוויר. ואולי אפילו הסופ״ש שלו יוקדש לניקוי שולחן. כך הוא אמר לי אתמול.

הסופ״ש עוד לא התחיל והוא כבר עייף, אנרגטית ופיזית. הוא כבר באוברדראפט של עייפות לשבוע הבא…

אתה יודע למה זה קורה?

כי לימדו אותנו שאנחנו צריכים להיות ״יעילים״. וכדי להיות יעילים אנחנו צריכים לעבוד. והרבה. וחזק. ולתקוף. ובכוח. כי מי שעובד הרבה וחזק הוא זה ש”מצליח”.

ואנחנו רוצים להצליח, לא?

ואם אנחנו בשקט, או בוהים בים, או עוצרים ועושים כלום, וחושבים – אז זה בזבוז זמן.

Wrong!

שרי תגיד לך, שאם אתה חושב כך, אז אתה שייך לאסכולת העולם הישן. ובהכרח טועה.

תכיר את שרי טרקל: סוציולוגית ופרופסור למדעי החברה ב- MIT

המחקרים של טרקל עוסקים בהשפעות הטכנולוגיה על מערכות יחסים. איך טכנולוגיות משנות תפיסות חיים וכישורי חיים [זוכר את השיעור הזה שהיה לנו בבית הספר?!]..

בסדרת ספרי הטרילוגיה שלה, שמתחילה מהספר: מחוברים אבל לבד [Aone Together], היא בוחנת איך טכנולוגיה משפיעה עלינו כיצורים אנושיים. שם היא מעלה חששות לגבי האופן שבו אינטראקציות חברתיות אמיתיות ובסיסיות נעלמו מאתנו.

בין היתר היא מראה איך השימוש בסושיאל מדיה מייצר ניכור.. [כבר כתבתי על זה בעבר ב- כאן תוכל למצוא את המאמר באתר].

טרקל וחוקרים נוספים מדברים המון על זה שאיבדנו לאורך השנים את המומנט ביטווין דה מומנט.. Moments Between The Moments…

הרגעים שבין הרגעים

זוכר שפעם, לפני שהיינו דבוקים לסמארטפון והיו לנו רגעי חסד עם עצמו.. אז כשלחצנו על כפתור המעלית, היינו צריכים פשוט להביט במבוכה על כל הנוכחים?

כך גם כשעלינו במעלית ובהינו, חיכינו לרכבת, לאוטובוס. כשחיכינו בתור בקופ״ח…

זוכר את השקט הזה?
את הבהייה?

זוכר איך התפתחו שיחות מבוכה קצרות כאלה, איך חלמנו בהקיץ..

מסתבר שהרגעים הללו הם רגעים קריטיים בהם המוח שלנו, לכאורה, נח.

ולא רק שברגעים הללו המוח שלנו נח, הוא אפילו [תופים…] יוצר!

כשהיו לנו את הרגעים בין הרגעים הללו, המוח שלנו דמיין. הוא דיבר עם עצמו, נרגע, היה ברגעי התבודדות שלו עם עצמו. הוא היה בקשב, בכאן ובעכשיו [והיום, כדי להגיע לרגעים הללו – אנחנו צריכים לשלם על סדנאות ואימון צמוד, כי איבדנו את היכולת הזו!].

פעם היינו משועממים, לא מעט.
ורגעי השעמום הללו, הם-הם אלה שפיתחו אותנו להיות כאלה מצויינים!

שעמום?!
פחחחח הצחקת אותי!

הנה ה”חופש הגדול” בפתח ואין דבר שהורים מפחדים לשמוע יותר מאשר המשפט: “אבאמא! מ ש ע מ ם לי!!”.. 🙂

כמה הורים כאן מאפשרים לילדים שלהם להשתעמם?

כמה הורים כאן מאפשרים לעצמם להשתעמם?

ומה מסתבר?

שרוב האנשים המוצלחים והעמוסים שמשוחחים איתי היום >> חוששים מרגעי הלבד הללו. הם מתייחסים אליהם כאל רגעי “כלום ושום דבר”. רגעים של “חוסר יעילות”..

רגעים “לא מנוצלים”. רגעים “מבוזבזים”.

הם לוחצים חזק על המקלדת. שוב. ושוב. ושוב..

לו רק היינו יודעים שהרגעים המבוזבזים הללו הם רגעי מתנה למוח שלנו!!

חלק מההמצאות הגדולות בהיסטוריה של המדע נבעו מתוך שעמום, בהייה ונמנום שהופר… כי.. תפוח נפל לרגע על הראש..

וגרוע מכך,
לא פעם אנשים מוצלחים, מקבלים התקפי חרדה דווקא ברגעי השקט. למה דווקא אז? כי לפתע יש זמן למחשבות הלא מעובדות להגיע.

הנה אפילו פירגנתי לך בהרצאת TED של טרקל, פשוט תלחץ על התמונה >>

עכשיו בוא נבחן אם אתה שומר חוק..

מכיר את חוק המאמץ המזערי?

אחד מהחוקים הידועים שניסח דיפאק צ׳ופרה, הוא חוק המאמץ המזערי [או חוק צמצום המאמץ]. החוק הזה מלמד אותנו שהאינטליגנציה של הטבע מתפקדת ללא מאמץ. ובקלות!

כשאנחנו מסתכלים על הטבע – אנחנו יכולים ללמוד המון ולשים לב לחוקיות ולהרמוניה.

יש כמה סרטים נפלאים בנטפליקס שמוכיחים את זה. אם תרצה המלצות – כתוב לי ואכתוב לך על כמה אהובים עלי.

הטבע פועל בהרמוניה.

לעומתנו, בני האדם ההישגיים, שהרבה מאוד פעמים מנסים להשיג תוצאות דווקא במאמץ.

וכשלא הולך לנו, או כשאנחנו לא משיגים את מה שאנחנו רוצים > אנחנו לרוב מפעילים עוד כוח. ועושים עוד משימה. ועוד. ועוד שיחה. ועוד פגישה. ועוד מצגת. ועוד מייל. ועוד נסיעה למשרד כשאנחנו חולים. ועוד..

לוחצים חזק חזק על המקלדת למרות שמדובר במכשירים האינטליגנטיים בעולם!

ולמה?

כי מישהו פעם אמר לנו שדווקא “פעולות מאסיביות” הן אלה שיביאו אותנו לתוצאה.
WELL.. המישהו הזה עשה עליך הרבה כסף עד היום וגם “שכח” לספר לך כמה סודות בדרך [אבל זה למייל אחר..].

כי לימדו אותנו להיות “יעילים”..
לימדו אותנו שאם לא נעשה מספיק, אז נהיה “לא יעילים” ולא מוצלחים..

ומי בחברה המודרנית מוכן להיות לא-מוצלח?!

לא אתה ולא אני. מסתבר.

אז אנחנו ממשיכים ללחוץ חזק, ומעייפים את פרקי הידיים.
כי לא נראה לנו הגיוני להקליד בלי רעש, בלי מאמץ ומבלי להרגיש את המקלדת..
כי התרגלנו אחרת..

אז אנחנו לוחצים חזק.

מתעייפים.
ומכאיבים לעצמנו.

פיזית.
תודעתית.
רוחנית.
אנרגטית.
תוצאתית.

נמאס, לא?

+++

בדיוק בגלל זה, אחד הדברים הכי משמעותיים שאני עושה [ומלמדת את הצוות ואת המתאמנים שלי לעשות], זה דווקא להרפות(!) כשאני מבינה כשאני בנקודת חיכוך גבוהה עם המציאות.

כשאני מבינה כשהמציאות ואני “כבר לא חברות טובות” – כשלא הולך לי בהרמוניה וכשאני מגלה שאני צריכה להפעיל “יותר כוח” כדי לקבל את התוצאות שאני רוצה > אני מבינה שאני לא בכיוון.

וכולנו מוצאים את עצמנו לפעמים בסחרור. עושים עושים – ולא יוצא מה שאנחנו רוצים.

אז מה עושים במצב כזה?
עוצרים.

פשוט. תעצור.
תעצור את הסרט שאתה מצוי בו עכשיו.

לך לים.
שב בלי סמארטפון.
תן למוח שלך להתרוקן בכתיבה.
תבהה בגלים.
תן לשמש להטעין אותך באנרגיה החשובה שלה.
הטבע את כפות רגליך בחול.
לך יחף על הדשא.

אפילו אל תקשיב למדיטציה או לפודקאסט.

למד את עצמך לעשות כלום.
למד את עצמך מהי הרמוניה עבורך, איך היא נראית, איך היא נשמעת.
ותן לטבע לעשות את מה שהוא פשוט מצוין בו: לסדר את הדברים בהרמוניה.

אבל שניה לפני שאתה יוצא לדרך- בוא נעשה הסכם:
אל תהיה חנטריש! אחרי שניסית את זה, אתה מספר לי איך הרגשת ומה זה יצא אצלך בחיים. סגור?

יופי.

שיהיה לך המשך יום נפלא 🙂

הלה אשר
אשת הסוד של הבכירים

נ.ב

1.
פרקים חדשים בפודקאסט שלי: סודות של בכירים [סש”ב], עכשיו באוויר! לחץ כאן להאזנה.

2.
כדאי שלא תפספס את הניוזלטר הכי חם בסביבה – עם תוכן חדש ומרתק כל שבוע. פה אתה נרשם בחינם:
https://uplus.co.il/lp/newsletter/

3.
קבל במתנה גם מדריך להפחתת סטרס לבכירים ב4 צעדים פשוטים