אחד הזיכרונות המתוקים שלי מגיל 5 הוא שאני עומדת על המרפסת, מוציאה את הרמקולים הגדולים של הרדיו-טייפ הענק כלפי חוץ, מחברת מיקרופון ושרה.
שעות.
היו לי קלטות עם פלייבקים של כל מני שירים ידועים, לחלקם חיברתי מילים משלי. ודמיינתי לעצמי שכל השכנים ששומעים וצופים בי הם הקהל שלי בבית האופרה.
אני זוכרת עד כמה הייתי גאה בעצמי.
המחשבות שהיו לי בראש זה שכל הצופים והמאזינים פשוט זכו לקסם של הופעה שהם בטח לא ראו ושמעו מימיהם. ואני גם זוכרת שלא הקדשתי מחשבה מרובה למה חושבים עלי הצופים. אלא בעיקר לשיר שאני שרה.
בכל פעם שאני חושבת על זה ומדמיינת אותי, את הלה של אז, אני מחייכת בענק וחושבת על ההורים שלי. ואיזה מזל שהם לא "הרגו" לי את החלום.
כי אני, הלה הגדולה של היום, קצת נבוכה.
אני חושבת איך הייתי מתנהגת לו הבת שלי היתה שרה לשכנים.. האם הייתי מתביישת? האם הייתי נבוכה? האם הייתי מנסה להשתיק אותה אחרי כמה דקות וסוגרת את התריסים?
ואז, כשהמבוכה שלי כלפי עצמי הקטנה קופצת לביקור בעקבות הזיכרון. אני תוהה לעצמי: למה אני בכלל במבוכה?
ואיזה הבדל עצום קיים בין הלה בת ה-5 שרוצה לשיר ולכן זה מה שהיא עושה ומצהירה. לבין הלה של היום שמתביישת שהלה בת ה-5 שרה בקולי קולות לכל השכנים. ולו היתה שרה היום, יתכן והיתה מציצה לכל עבר כדי לבדוק מי רואה ומי שומע..
בשנים האחרונות הנפש שלו מחפשת לצאת מהמשרד, מהחליפות, מהמסכים- לצאת למרחבים ולגדל מטע אבוקדו.
אבל בעוד הוא מספר לי השבוע את החלומות שלו, הוא מסנן תוך כדי שזה "לא אפשרי".
ואם הנפש שלו רוצה לצאת מהמשרד אבל הוא מספר לעצמו שזה "לא אפשרי" - אז התוצאה היא שהנפש שלו סובלת שנה אחרי שנה אחרי שנה. כבר מספר שנים.
הוא מגיע למקום עבודה שהוא לא מעוניין בו, הוא כבוי, לא נרדם בלילה והוא ב"סבל נוראי" לדבריו. וככה, הוא גם עובר מרווחים מאוד גדולים ל..הפסדים. הסבל הפנימי שלו בא לידי ביטוי בתוצאות שלו: בבית, מול הילדים, עם אשתו וגם במצוינות שלו בעבודה.
'אם יש לך חלום - זה אומר שיש לך את המשאבים כדי שתוכל להגשים אותו'.
ולכולנו יש את היכולת להפוך את החלום למציאות.
השליחות שלי בעולם הזה היא לסייע לך להוציא את חלומות הנשמה שלך לפועל.
אפשר לצאת מכלוב הזהב עם הזהב?
הלה אשר
היום אני רוצה לספר לך על משהו טבעי שככל שיחסר לך ממנו- היכולת שלך לייצר ביצועי שיא הולכת ויורדת.. (חבל, לא?) השמחה של יוגב יוגבי, אחייני המתוק, בן ה-3 ישן אצלנו השבוע. ויש לו שמיכה שהוא מאוד אוהב או לדבריו: שימ-כה (נשמע כמו: שמחה). הוא מסתובב ברחבי הבית ושואל: "מי ראה את השמחה שלי?" […]
הגיע הזמן לבקש סליחה; על חטא שחטאתי בלילות לבנים ועיניים טרוטות שבוהות בעוד מצגת משקיעים. על חטא שחטאתי בהפסד אירועים משפחתיים, כי "יש עומס" וכי "התפקיד מחייב". על חטא שחטאתי בדילוג על ארוחות ובאוכל לא מיטיב - כי "אין זמן". על חטא שחטאתי בפספוס שקיעות, אל מול הים, כי צריך למחוק עוד משימה מהליסט. על […]
ביום שישי, בעודי חוזרת מריצה בים, התקשר אלי יזם-על, מאלה שעובדים בטורים גבוהים ואמר לי: "הלה, אני לא מסוגל להסתכל על עצמי במראה "אני פשוט ביזיון!" וחגי, בעלים של חברה מצליחה שנסחרת בבורסה, כתב לי השבוע: "אני מזועזע מעצמי! הבנתי איך התייחסתי לכל הטוב שקרה לי עד היום בהינף יד. ממש הזנחה פושעת" […]
