איך בכירים עושים לעצמם השמדת ערך, ומה הם שוכחים בדרך?
+++
בשבת שמחת-תורה נפרדנו במפתיע מ’סבא יהודה’ זכר צדיק לברכה. סבא יהודה שרק לפני שבוע היה הסנדק בברית של נין חדש.
העניין הוא שסבא יהודה לא היה ה”סבא” שלי, אלא סבא של גיסתי האהובה. יחד עם זאת, תמיד הרגשתי שסבא יהודה הוא קצת גם הסבא שלי… ולפי כמויות האנשים משלל הגילאים שהגיעו ללוויה, הוא כנראה היה הסבא האהוב של עוד אלפי אנשים.
סבא יהודה היה הסבא שלי מהסיפורים, מהמפגשים המשפחתיים. והוא גם היה הסבא שלי מהאחיינים שלי, הנינים שלו. וגם מהאחיינים והאחייניות שבכלל לא היו הנינים שלו, ועדיין ביקרו אותו בקיבוץ חפץ-חיים. נסעו איתו על הבימבה האדומה, קטפו איתו ירקות והאכילו את החיות.
את כלל המפגשים שלי עם סבא יהודה אפשר לספור על שתי ידיים. אבל בכל פעם כשפגשתי וראיתי אותו, הוא היה העוגן עבורי לטוב. מאלו שיש להם עיניים טובות. שכשהן מביטות בך, אתה יודע שהן רואות טוב. אז תמיד כשראיתי את סבא יהודה, הרגשתי שאני קצת יותר טובה ממה שאני באמת.
ותמיד כששמעתי על סבא יהודה חייכתי.
או כמו שספדה לו גיסתי, נכדתו:
“יאר בן ה-4.5 שאל בחיוך ענק: ‘מה? סבא יהודה נפטר??’. הוא לא יודע מה זה ‘נפטר’, אבל הוא כן יודע שסבא יהודה זה תמיד חיוך גדול”.
ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון
מי לא ספד לסבא יהודה..
החברים מתש”ח, החברים מהקיבוץ, החברים מתנועת הנוער ‘עזרא’, הצעירים של הקיבוץ, בני הדודים, הילדים, הנכדים, הכלות..
היה משפט שחזר על עצמו במשך שעתיים של הספדים מרגשים: “כל טוב”.
סבא יהודה היה מברך את כולם בברכה: “שיהיה לך כל טוב”.
כולם-כולן זכרו את העיניים הטובות. את הלב הרחב. את החיוך. ואת הברכה שליוותה את כולם בכוונה גדולה: “שיהיה לך כל טוב”.
כל השבוע הזה אני הולכת בראש עם ההספדים על סבא יהודה הטוב מטוב.
איזה אדם.
אפילו חיות החווה העריצו אותו!
+++
באחת מהשיחות שקיימתי השבוע עם חבר טוב, סיפרתי בהערצה על סבא יהודה. הראיתי תמונות. ואמרתי:
“חשבתי על זה.. מעניין אם לכשיגיע זמני במאה ועשרים, יחשבו עלי רק דברים טובים כמו על סבא יהודה.. האם אנשים יחייכו כשהם יזכרו בי.. האם הם יחשבו עלי דברים טובים עוד בעודי בחיים..”.
“שיהיה לך כל טוב”
המשפט הזה של סבא יהודה הפך להיות הערך שפעלתי מתוכו השבוע [בוגרי סדנת ReCharge שלי יבינו למה אני מתכוונת…].
קוראי הוותיקים כבר יודעים שהספדים משמעותיים זה משהו שמתפעל אותי. כי אני חושבת על המילים. הספדים זורקים אותי קדימה על ציר הזמן, לאחר-כך: “ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון” [משנה מסכת אבות].
כל כך הרבה פעמים אנחנו חיים את הכאן והעכשיו.. אבל היהדות היפה מלמדת אותנו שיש לנו גם אחר-כך. שחובה לתכנן אותו.
גם שורד השבי, אבינתן אור, לימד את כולנו השבוע שיעור גדול בחשיבת ה”אחר כך”.
“ההורים שלי לא חיים בעכשיו” סיפר אבינתן למצלמות עובדה. “ההורים שלי חיים באחר-כך. הם בחשיבה על ההשלכות, על העתיד, על הרבים”.
לצפייה בוידאו של אבינתן אור ללחוץ על התמונה:
השמדת ערך
Value Destruction
הוא מצב שבו שווי של חברה, נכס או השקעה יורד
זה יכול לקרות גם כשגוף כלכלי מפסיד כסף רב עבור בעלי המניות והציבור עקב ניהול שגוי, החלטות עסקיות כושלות או מעשים פזיזים של מנהלים.
ברמה הפרסונלית, השמדת ערך היא מצב שבו אדם מקבל החלטות או פועל בדרך שמקטינה את השווי, הפוטנציאל או המשאבים שלו. בין אם מדובר בכסף, בזמן, בבריאות או במוניטין.
ראיתי את זה קורה מול העיניים שלי לא פעם. בכירים חכמים ומוכשרים, שמרוב רצון לנצח את הרגע ולהראות “מי הבוס” כאן ועכשיו, פשוט שרפו את ה’אדמה’ שלהם.
מול המנכ”ל וההנהלה הם ניהלו מאבקי כוח מיותרים. הם התבצרו בעמדות. סירבו לשמוע קול אחר. ובמקום לחשוב על הערך של החברה ועל המטרה המשותפת, הם היו עסוקים בלשמור על הטריטוריה שלהם.
הם חשבו שהם מפגינים “עוצמה” או “אסטרטגיה”, אבל בפועל הם פשוט הפכו לגורם שמעכב את המערכת. ואפילו מדרדר אותה.
מהמקום שלי אני רואה עד כמה הפספוס אפילו כואב יותר…
חשוב על זה לרגע:
יש לך הזדמנות לגדל אנשים. להיות עבורם עוגן. אולי אפילו עמלת קשה כדי לבנות דור חדש ולהיות הדמות הזו שזוכרים לטובה לשנים קדימה. אבל לפתע הפכת למנהל שמפחדים ממנו. מנהל שמכווץ את מי שיושב מולו… במקום לפזר עיניים טובות כמו סבא יהודה, התחלת לפזר חוסר סבלנות וביקורת תמידית.
וכל האנרגיה הזו? אי אפשר באמת להשאיר אותה רק במשרד. כי זה הולך איתם הביתה, למשפחה שלהם.. ולמשפחה שלך.
עם השנים ראיתי שהשמדת הערך הכי גדולה, היא של אנשים אל מול עצמם.
למה זה קורה להם?
כי הם שוכחים לחיות את האחר-כך. הם חיים רק את העכשיו. את הניצחון בדיון של הבוקר. את מי הכריע את מי, ומי ניצח עכשיו בהורדת הידיים.
הם חיים את ההוכחה של “מי הבוס”.
הם שכחו שניהול סיכויים וסיכונים הוא אסטרטגי. ואסטרטגיה לא מתחילה מ”עכשיו”. אסטרטגיה מתחילה קודם כל מ”אחר כך”.
הם שכחו את השאלה החשובה: “ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון..?”.
וזה אפילו לא דין וחשבון דתי או רוחניקי. זה הדין וחשבון שלך מול המראה. זה הדין-וחשבון של מה יגידו עליך אנשים כשתצא מהחדר. מה הם יגידו עליך בליל שישי, כשהם ישבו לקידוש עם המשפחה שלהם.
מה יזכרו ממך ביום הפרישה שלך.
מה יחשבו עליך לכשיגיע יומך לעבור לעולם שכולו טוב..
האם יזכרו אדם שפעל מתוך חרדה לטריטוריה שלו? שפעל מתוך תאווה וכבוד?
או שיזכרו אדם שהשאיר אחריו אור, גדלות נפש, וברכה פשוטה וכנה של “שיהיה לך כל טוב”..?
+++
בפעם הבאה כשאתה עומד בפני צומת קבלת החלטות מול האנשים שלך (ובמיוחד מול עצמך), עצור לרגע ותשאל את עצמך 2 שאלות פשוטות:
א. האם ההחלטה הזו היא יצירת ערך, או השמדת ערך? (כלומר, האם היא מבוססת על אגו שמחפש לנצח כאן ועכשיו, או שהיא בונה את האמון והדרך להמשך?).
ב. האם היא שייכת לחשיבת העכשיו, או לחשיבת האחר כך?
אם התשובה שלך נוטה ל”השמדה” או ל”עכשיו”, עשה לעצמך ולכולם טובה, ושחרר. זה פשוט לא שווה את זה 🙂
מילה של אשת סוד.
הלה אשר
אשת הסוד של הבכירים
אם הכל “עובד”, אז למה זה לא מרגיש כמו “הצלחה”?!
כל מי שעבר דבר או שניים בחיים, כבר יודע ש”הצלחה” זה לא כל הסיפור. ושאנשים מצליחים משלמים מחיר מאוד גבוה על החיים שהם בנו.
יש פער בין הצלחה חיצונית מתפקדת (רמת חיים), לבין חוסר בהירות פנימית (איכות חיים). הפער הזה מוביל לשחיקה. לקשיי שינה. להחלטות שלא יושבות נכון עד הסוף. ואפילו לשיתוק בקבלת החלטות אמיצות, כאלה שהמחיר עליהן מרגיש גבוה מדי בשלב הזה של החיים.
אם החיים שעבדת כל כך קשה לבנות, כבר לא מרגישים כמו מקום שאתה באמת רוצה להיות בו. ואם אתה מנצח בחוץ, אבל בפנים זה כבר לא מרגיש לך כמו ניצחון. אז התפקיד שלי זה להחזיר לך את הבהירות לחיים האישיים ו/או העסקיים.
ככה עובדים איתי:
+ פגישה חד פעמית פרונטלית/זום
+ סדנה (יש סדנאות לקהל הרחב, ויש סדנאות ייעודיות לארגון שלך)
+ הרצאה בארגון
+ תהליך ליווי פרטני מתמשך
אנחנו תמיד מתחילים בשיחה שבה אנחנו מדייקים את המטרה שלך, ומחליטים איך להתקדם איתה.
את השיחה קובעים כאן
+++
אשת הסוד של הבכירים - הופכת מנכ"לים מצליחים למאושרים
