אלה האחים שלי

מה היה קורה אם היית שולח הודעה אחת פשוטה, בלי תכלית, בלי אסטרטגיה גדולה – למישהו שקרוב אליך?

לפעמים, דווקא הרגעים הכי “קטנים” מצליחים לשנות לא רק מערכות יחסים, אלא גם את נקודת המבט שלנו כמנהיגים.

השבוע, בתוך טלטלת המציאות הלאומית והאחריות הכבדה שמלווה את כולנו, גיליתי איך “שטות קטנה” הפכה לשיעור ענק – על חיבור, על הובלה, ועל הכוח שבפשטות.

אבל שניה לפני..
בוא נעשה היכרות קצרה:
אם זו הפעם הראשונה שלך כאן, אז ברוך הבא 🙂

אני הלה אשר, אשת הסוד של הבכירים.

ב-10 השנים האחרונות אני מלווה מנכ”לים, בכירים בעמדות מפתח, בעלי חברות ובעלי עסקים מובילים. עוזרת להם להתמודד עם האתגרים שמגיעים כשאתה עומד בראש הפירמידה.

לא תמצא כאן “טיפים להצלחה” או קלישאות על מוטיבציה. אלא נקודות מחשבה חדות, מעשיות ומדויקות לחיים של אנשים שכבר עשו והצליחו, אבל יודעים שהשלב הבא תמיד דורש עוד עומק.

איך אפשר להיעזר בי?

+ פגישות אישיות: כשצריך לפרוק, לשקול החלטות מורכבות או למצוא זווית חדשה.
+ תהליכי ליווי מתמשכים: למי שמחפש מישהי שתרוץ איתו לאורך הדרך.
+ סדנאות והרצאות: לקבוצות של הנהלה או צוותים וצוותים בכירים, עם תכנים שמותאמים במיוחד לעולם המורכב שבו אתם פועלים.

אם משהו כאן נוגע בך – תמיד אפשר לכתוב לי תגובה, לשלוח לי ווצאפ לכאן בקליק אחד או פשוט לקבוע איתי שיחה בלינק הזה.

ועכשיו,
אחרי שכולנו מבינים איפה אנחנו נמצאים, בוא נחזור למאמר שלנו:

הרעיון

זה התחיל כמו רעיון מטורף בקבוצת הווצאפ של “האשריות” (האחיות והגיסות לשבט אשר).

היה רק כלל אחד להטרלה השובבית הזו: להציף את האחים והגיסים בהודעות קטנות ושוליות, ממש “על כלום”, ולראות מה יקרה..

כל אחת מאיתנו בחרה לה אח/גיס והחלה לשתף אותו בווצאפ בכל דבר שקורה לה.

גברברי המשפחה לא הבינו מה נפל עליהם!

באמצע היום. משום מקום. כותבת לך אחותך את ענייני דיומא שלה:

“בוקר טוב, אחי! יודע מה? אולי אשתה קפה – אולי לא”..

זה בערך היה קו המחשבה שלנו 🙂

המבצע יצא לדרך, והתחלנו להפציץ את האחים והגיסים בכל דבר שקרה לנו במהלך היום. שיחות חולין בווצאפ, בלי שום מטרה. “שטויות במיץ” הייתה המטרה שלנו – אבל עם סגנון.

התגובות? מתוקות. קורעות.
והאמת? גם מפתיעות.

אחד האחים ענה: “אני מזמין לך בדיקת CT מוח”
שני תהה: “מה אני אמור לעשות עם המידע הזה?”
אחד פשוט שלח: “המוח שלך עצר לקנות קפה והלך לאיבוד”
וגם: “שלחת לאח שלך הודעות לא קשורות!”

הגברברים שלנו לא הבינו, בזמן אמת, שאנחנו מטרילות אותם. הם בטח לא העלו על דעתם שאנחנו מחליפות ביננו, בקבוצת האשריות, תצלומי מסך של התגובות שלהם.

תגובות שגרמו לי לצחוק עד דמעות באמצע הרחוב.

ורק אמא אחת, ראשת השבט ועטרת ראשנו, ניסתה לרסן אותנו לאורך היום וביקשה שנפסיק להציק להם 😉

אבל זה רק הוסיף דלק למדורה..

ההלם

זה חייך אותי. אבל גם עצר אותי.

כי לצחוק זה חשוב. במיוחד בימים כאלו בהם העולם כל כך רציני. ואירוע רודף אירוע.

אבל זה לא רק הצחוק.

זה היה הרגע שבו הבנתי עד כמה רגעים קטנים, פשוטים, לכאורה חסרי משמעות, יכולים להיות גדולים.

כמה פעמים אנחנו עסוקים מדי לדבר “סתם כך”? כמה פעמים אנחנו מחכים “לסיבה” כדי להרים טלפון, לשלוח הודעה, או פשוט להיות שם עבור מי שאנחנו אוהבים?

ופייר?
התרגשתי.

מי שמכיר אותי באמת – יודע שאני, כצפוי, הייתי הכי פארטי-פופר.

לא רק כי אין לי סבלנות לווצאפ. לא רק כי כולם אצלי בארכיון (מלבד אבאמא, סבתא והבכירים שלי). אלא שאני פשוט לא משחקת באנשים.

עם אחי – לא “שיחקתי”.
פשוט שיתפתי בי. ובאמת התעניינתי בו.

מהודעה להודעה שמתי לב איך האח ש”זכיתי להטריל” – הופך ממגיב ציני לבר-שיח. ומתהייה של אח שלא מבין מאיפה נפלתי עליו עכשיו באמצע היום.. הוא התחיל לשתף איתי פעולה.

הוא שלח לי חזרה את תמונת הקפה שלו. סיפר שהוא בדיוק קם משנ”צ אחרי שמירת לילה בישוב. אחר כך עזר לי להתלבט מה כדאי לי לעשות. כשבעצם.. דיברנו על כלום-דבר חשוב או בוער במיוחד.

כמי שמבחינתה תקשורת שוטפת זה התבלין האמיתי של החיים – התרגשתי שנפתח ערוץ.

עם אחי הקטן – שמזמן לא כל כך קטן – פתאום קרה משהו. בלי תוכניות, בלי רשימת מטלות, בלי תכלית. רק שיחה. שיחה שגרמה לי להיזכר מי זה האח המתוק שלי. כאדם.

ואני? כבר מזמן הפסקתי “להטריל” והתחלתי להקשיב.

“זה בכלל לא מצחיק”, כתבה הלה הסחאית לאחיותיה וגיסותיה בקבוצת האשריות. “איזה מתוק הוא!”.

“ילד מתוק ויפה”.

זה לא שאנחנו לא מדברים.

אבל איכשהו השוטף – תמיד שוטף אותנו. ואם אנחנו לא מסונכרנים בשבתות אצל ההורים, בעקבות שמחה, חג או פרויקט – אז כמעט לא יוצא לנו לדבר “סתם כך”.

ולפתע
דיברנו “סתם כך”.

בלי איזו תכלית.

בלי לחכות שמשהו יקרה כדי שנדבר.

בלי שנתפספס בטעות.

+++

ויום למחרת, חוויתי את הצד השני של החיבור: אותו רגע שבו החולין הופך לקדושה, כשמשפחה מגלה איך ממשיכים לחיות גם אחרי שאיבדו את הדבר היקר ביותר.

יום למחרת פגשתי אחים אחרים.

של אח אחר.

אבל להבדיל אלף אלפי הבדלות – אח שלהם כבר בשמיים.

אמא שלי, המהממת, חנכה בגן שלה פרויקט הנצחה מרגש לזכר אחד מהנופלים, בן השומרון שלנו. הי”ד.

מפקד טנק שנפל ערב יו”כ. ועל נופלו שמענו מזעקות השבר שבקעו בזה אחר זה מחלונות הישוב עם כניסת הצום.

לכבוד אירוע חניכת הפרויקט – הגיעו לגן הורי החייל, ואחיו הקטנים.

והגיעה גם הדודה. ששכלה במלחמה הצודקת הזו כבר שני אחיינים…

ואבא שלה, הסבא, אלוף משנה במילואים, הספיד שני נכדים בחודש אחד. ובן דוד.

והיו גם כל מני אנשים חשובים מהמועצה.

ואני.

שהבאתי פרחים והגעתי להיות בשביל הדמות הכי חשובה: אמא שלי.

תפקידי היה להיות הבת של הגננת שיזמה את פרויקט ההנצחה. וצלמת לעת מצוא 🙂

מה יעל הגיבורה שיתפה איתי?

וכשהתחבקתי ושוחחתי עם יעל, אמא של החייל המתוק הי”ד, היא אמרה לי:

“החלטתי שאני פותרת את הילדים שלי מהשכול. נכון, אח שלהם נפל במלחמה. אבל החיים חזקים מהכל והם לא צריכים לצאת למסע של שכול. הם צריכים לצאת למסע של חיים.. משום מה, דווקא לפרויקט ההנצחה פה בגן של אמא שלך – לפה הם בחרו להגיע מיזמתם”.

+++

והיא סיפרה לי איך בשבת האחרונה, הם נפגשו כמה משפחות שכולות מהאיזור. לצערי בשנה האחרונה נתברכנו בעשרות כאלה, בשומרון היפה שלנו.

“וכשהם סיפרו על הבנים שלהם. חשבתי שמדברים על הבן שלי”.

“איכשהו” סיפרה יעל, “כל הילדים הללו היו יפים, וצדיקים, וטובי לב, ומתקשרים לסבא וסבתא בכל שישי, ואחים טובים”.

וסיפרתי לה עוד סיפור שאולי היא לא הכירה על הילד המתוק שלה:

איך בשבת שלפני נופלו – אחרי כמה שבועות לחימה – הבן הצדיק שלה הגיע ל-48 שעות בבית. בשבת הוא השכים קום. התלבש. יצא מהבית. דפק על דלת השכנה שבעלה וכל בניה היו במילואים ובסדיר, בלבנון ובעזה. ואמר לה: “בוקר טוב, את לא לבד. תוציאי עוגות. באתי לשתות איתך את הקפה של שבת בבוקר לפני התפילה”..

אח על מלא.
הי”ד.

+++

והיום קראתי בפייסבוק על אח אחר שלנו, שלא זכיתי להכיר.

יהונתן הי”ד.

האח הזה שלנו, שנפל לפני שנה, היום היה אמור להיות בן 26. ולפני כמה חודשים נולד לו עוד בן – שלא יזכה להכיר את אביו.

אבא שלו, חגי לובר,
הוא מכרי משכבר הימים.

וחגי האהוב הזה, כל-כך התרגש שאחות אחרת שלנו שבה הביתה השבוע. זאת למרות שהבן שלו, שגר ביצהר, כבר לא ישוב לילדיו.

וכך הוא כתב:

“אבא חזרתי בחיים!”
כך רומי אמרה.

ואנחנו שמחנו שמחה גדולה.
וידענו,
בננו לא חזר בחיים,
אבל החזיר חיים.
ועליו גאוותנו.
ועליה נחמתנו”

אבל לפתע

שמתי לב שאמא של רומי, ענתה לו בתגובות:

“חגי האהוב, יהונתן בנך לגמרי עליו גאוותנו. הוא הציל חיים”.

“איזה אושר” עונה לה חגי חברי, האב השכול של יהונתן מיצהר, הי”ד: “צפיתי בכם והאושר הציף אותי”.

ומגיבה שם מישהי תגובה נוספת:

“ומלך העולם צופה בהתכתבות הזו כעת, הפשוטה והכל כך לא פשוטה, ואומר: “נצחוני בני. נצחוני בני – לכזו אהבה חיכיתי, הגיע זמן גאולתכם”.

זה חייך אותי. וגם הזכיר לי משהו עמוק יותר:

עד כמה אנחנו יותר גדולים, יותר חזקים, ויותר אוהבים ממה שנדמה לנו.

זה גם הזכיר לי איך החיים שלנו, רוב הזמן, זורמים על “אוטומט”.

לפעמים אנחנו שקועים בריבים פנימיים, שמחדדים עמדות ומרחיקים אותנו זה מזה.

לעתים המחיר גבוה מדי, ואולי אנחנו חוששים שאפילו שרפנו כמה גשרים בדרך, שלא נוכל לחצות שוב..

לפעמים, אנחנו כל כך שקועים בתפקיד שלנו – להוביל, לנהל, להחזיק את העולם על הכתפיים – שאנחנו שוכחים לעצור.

אנחנו משקיעים את כל הזמן והכוחות שלנו במרוץ אחרי השפעה ותוצאות. מתנהלים בתוך רשימות משימות, פגישות, מטלות וניהול לו”זים בלתי אפשריים. ולא עוצרים לחשוב: מתי בפעם האחרונה עצרתי לדבר עם האנשים הכי קרובים אלי?

הרגע הזה עם אחי שלי – היה כמו פנס קטן שהאיר לי את הדרך: עד כמה פשוט להיות שם, אחד עבור השניה. מבלי לתכנן תכנונים עוקפי לו”ז.

שיחה בלי תכלית של “שורה תחתונה” – מלבד אהבה. מבלי לחכות ל”סיבה” מיוחדת.

והדבר הכי מדהים? זה לא חייב להיות רגע גדול. זו לא חייבת להיות שיחה עמוקה או תוכניות מורכבות. לפעמים זה רק לשתף:

“קפה או תה?”
“איך עבר עליך הלילה?”

המילים האלו, ה’שטויות’ הללו, הן מה שבונה גשרים.

ואולי דווקא בתוך השגרה הלא נורמלית שנכפתה עלינו, בתוך הטלטלה הלאומית שכולנו מצויים בה – כדאי שנבנה גשרים. ונזכיר לעצמנו מי אנחנו באמת. ושהכוח האמיתי שלנו לא טמון רק בתוכניות הגדולות או במהלכים המורכבים. הוא טמון דווקא במקומות הפשוטים ביותר: בשיחות “סתם כך”. במילים הקטנות שמשנות חיים.

הרגעים האלה, שבהם אנחנו נוכחים. בלי סיבה מיוחדת. לא כי צריך, אלא כי זה מה שעושים מנהיגים אמיתיים: הם יודעים לא רק להוביל, אלא גם להיות.

בשורות טובות!

ושבו בנים ובנות לגבולם.

הלה אשר
אשת הסוד של הבכירים

נ.ב

1. אם אתה בכיר בעמדת מפתח / מנכ”ל / בעל חברה – אז פה מחכה לך שיחה במתנה, דרכה תוכל להכיר אותי ולהבין אם מתאים לנו להתקדם ביחד – אתה קובע איתי שיחה במתנה, ישירות דרך היומן שלי.

אבל שניה לפני שאתה קובע, כאן יש לך קובץ מפורט עם כל מה שאתה צריך לדעת ואולי מעניין אותך לגבי השיחה שלנו: זה הקובץ שכתבתי לך. ואם יש לך שאלה שלא התייחסתי אליה – תכתוב לי בחזרה. אני מחכה לך

2. הפודקאסט שהתגובות המרגשות עליו לא מפסיקות להגיע: “סודות של בכירים”

3. לא פשוט להיות “אשת הסוד של הבכירים”. בגלל שרוב הבכירים שאני מלווה, לא מתראיינים בפנים חשופות. וגם לא מגלים מהו הנשק הסודי שלהם 🙂
יש כמה שלאורך השנים הסכימו להצטלם בפנים גלויות…
פה תוכל לראות ולשמוע מה הם אומרים: זה מה שאומרים עלי הבכירים שלי

4. קבוצת הווצאפ הסודית של הבכירים: כל הדברים החשובים, הודעות שלא תרצה לפספס, הפתעות, טיפים ומפגשים סודיים שקורים פה בקבוצת הווצאפ השקטה. כשתבקש להצטרף לקבוצה, חברי הצוות שלי יכתבו לך בפרטי כדי לדעת מה שמך המלא והמייל שאיתו אתה מופיע אצלנו. בגלל שאנחנו מאשרים אחד-אחד.