שיעור במנהיגות מג’יין ג’ייקובס

היום אני רוצה להכיר לך את ג’יין, שגם היא קשורה ללייבים שאני מקיימת ולסדנאות החדשות של “אמנות הלא-כלום”. לחיצה כאן, ותוכל גם אתה לשמור את המקום שלך בלייב (ולקבל את ההקלטה). בשנות ה-60, רוברט מוזס (תזכור את השם הזה) היה האיש החזק בניו יורק. בזמן שממדאני יימחשמו היה בסה”כ איזה פתק בכותל 🙂 אפשר להגיד שהוא שמוזס היה ה”מנכל” של העיר. היו לו מפות ענק, תקציבים בלתי נגמרים וחזון: לבנות אוטוסטרדות שיחצו את העיר ויהפכו את ניו-יורק לעיר “יעילה”. על הנייר, בקומה ה-40, הכל נראה מושלם. הגרפים שלו הראו קידמה. הוא ואנשיו חלמו על הדולרים בלילה. והכל היה נראה בכיוון לאוטוסטרדות. אבל אז הגיעה ג’יין ג’ייקובס. ג’יין לא הייתה מתכננת ערים. היא הייתה אישה שהלכה ברחוב. והיא אמרה למוזס משפט אחד ששינה את ההיסטוריה: “המפות שלך יפות, אבל הן לא רואות את האנשים”. היא הבינה שה”ורטיגו” של המתכננים נובע מזה שהם הפסיקו להסתכל על המדרכה, והתחילו להאמין לניירות שלהם. אז מי היתה בכלל ג’יין? היא לא הייתה אדריכלית, לא מהנדסת ולא “מומחית” לשום דבר. היא הייתה עיתונאית ואמא שחיה בגריניץ’ וילג’ בניו יורק. אבל היא לא הייתה צריכה מפות כדי להבין שהשכונה שלה עומדת למות.. היא פשוט ראתה את הסימונים על הכביש ואת המודדים שהתחילו להסתובב לה מתחת לבית. מוזס רצה לבנות את אוטוסטרדת מנהטן התחתונה. וזה היה נראה לו סופר מדהים במודלים: כביש ענק שיחבר בין גשרים ויזרים תנועה. רק שעל הדרך, הוא פשוט תכנן למחוק שכונות שלמות, פארקים ובתי ספר. ג’יין, שהתחילה להבין מה קורה, עשתה את מה שאף אחד מה”מומחים” בקומה ה-40 לא העז לעשות: היא הטילה ספק ביהירות של המספרים. היא לא חיכתה לתקציר מנהלים של מישהו. היא פשוט הייתה ה-Eyes on the Street (מושג שהיא טבעה). היא ראתה את הפער בין התיאוריה של “חיים מתקדמים” – לבין החיים עצמם. היא הבינה שכשמסתכלים על הכל מלמעלה, רואים רק “יעילות”, אבל כשמסתכלים מהמדרכה.. רואים הרס של המרקם האנושי. ושהעיר, באופן כללי, צריכה להיות מתוכננת לאנשים – ולא לכלי רכב. רכשתי וקראתי את הספר עב הכרס שלה: “מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות”, כבר לפני כ-20 שנים. את מה שהיא צפתה אז, אפשר לראות בשכונות ה”חדשות” של עשרות בניינים שהונפו לגובה – אבל אנשים מתקשים לצאת מהן לעבודה בבוקר בגלל פקקי תנועה הזויים.

_{התמונה מתוך האתר של פורת ספרים}

המפה של מוזס היא הדבשבורד שלך

היא יפה, היא מעוצבת, היא נראית יעילה להפליא. היא מראה גרפים של צמיחה, KPI’s מהודקים ותוכניות עבודה ל-2027.

על הנייר, אתה בונה אוטוסטרדה לתפארת.

אבל ה”ורטיגו” שכתבתי לך עליו לאחרונה לא מעט, קורה כשאתה מתחיל להאמין למפה – יותר מאשר למדרכה ולהולכי הרגל..

העובדה היא שהיום שלך הוא רצף של “כיבוי שריפות יעיל”. וזו האוטוסטרדה של מוזס.

זה נראה כמו התקדמות, אבל בפועל זה דורס לך את היכולת לראות. זה דורס את המרקם האנושי של הצוות שלך, את השפיות שלך, ובעיקר את היכולת שלך לזהות סיכונים אסטרטגיים לפני שהם הופכים לאסון.

+++

כדי להנציח את המבט של ג’יין, קמה תנועת “הליכות ג’יין”. מדובר בסיורים שבהם אנשים יוצאים לרחוב כדי לראות את העיר בגובה העיניים. להסתכל למציאות בעיניים.

אגב, המיזם הזה מתקיים כל שנה, בדרך-כלל בחודש מאי.

בלייב הקרוב אנחנו יוצאים להליכות ג’יין בתוך הראש שלך

הלייב הזה הוא מרחב של אמנות הלא-כלום. שעה אחת שבה אנחנו עוצרים את המנועים של האוטוסטרדה, יורדים מהקומה ה-40 ומתחילים להסתכל על המדרכה הניהולית שלך. אנחנו נשתמש במושג של ג’יין, Eyes on the Street, כדי להבין: + איפה המפה שלך משקרת לך (והיא משקרת). + מהם ה”סימונים על הכביש” שאתה מפספס כי אתה נוסע מהר מדי. + ואיך מחזירים את השליטה האמיתית לידיים, בלי להפוך למנהל-בוט שרק “מתקתק” משימות. כי בסוף, רוברט מוזס המיליונר הפסיד לג’יין. האוטוסטרדה שלו מעולם לא נבנתה. וניו יורק ניצלה כי מישהי אחת סירבה להאמין שהמפה היא המציאות. אני מחכה לך בלייב הקרוב כדי לוודא שגם הארגון שלך (והקריירה שלך) לא יהפכו לאוטוסטרדה ריקה מאנשים. אם עדיין לא נרשמת ללייב הקרוב, אז כאן נרשמים. ויש גם הקלטה למי שלא יצליח לעלות ללייב בזמן אמת.

הלה אשר

כאן אפשר לצפות בוובינר שהעברתי במסגרת “אמנות הלא-כלום”. לאחר הצפייה ניתן להגיש מועמדות למיזם החדש שלי.

כאן אפשר לקרוא מה הבינה המלאכותית לא מבינה.

וכאן אפשר להכיר אותי קצת יותר

נ.ב

אם הכל “עובד”, אז למה זה לא מרגיש כמו “הצלחה”?!

כל מי שעבר דבר או שניים בחיים, כבר יודע ש”הצלחה” זה לא כל הסיפור. ושאנשים מצליחים משלמים מחיר מאוד גבוה על החיים שהם בנו.

יש פער בין הצלחה חיצונית מתפקדת (רמת חיים), לבין חוסר בהירות פנימית (איכות חיים). הפער הזה מוביל לשחיקה. לקשיי שינה. להחלטות שלא יושבות נכון עד הסוף. ואפילו לשיתוק בקבלת החלטות אמיצות, כאלה שהמחיר עליהן מרגיש גבוה מדי בשלב הזה של החיים.

אם החיים שעבדת כל כך קשה לבנות, כבר לא מרגישים כמו מקום שאתה באמת רוצה להיות בו. ואם אתה מנצח בחוץ, אבל בפנים זה כבר לא מרגיש לך כמו ניצחון. אז התפקיד שלי זה להחזיר לך את הבהירות לחיים האישיים ו/או העסקיים.

ככה עובדים איתי:

+ פגישה חד פעמית פרונטלית/זום
+ סדנה (יש סדנאות לקהל הרחב, ויש סדנאות ייעודיות לארגון שלך)
+ הרצאה בארגון
+ תהליך ליווי פרטני מתמשך

אנחנו תמיד מתחילים בשיחה שבה אנחנו מדייקים את המטרה שלך, ומחליטים איך להתקדם איתה.
את השיחה קובעים כאן

ולגבי המיזם החדש שלי, סדנה של איש אחד:
קודם כל צופים כאן בלינק הזה, ואחר כך מגישים מועמדות כדי לשריין מקום.