את המאמר של היום היה לי קשה לכתוב. כתבתי – מחקתי – כתבתי – מחקתי. נראה לי שבקצב הזה כבר יכלו להיות לי כמה וכמה מאמרים מוכנים קדימה 🙂 הרגשתי שאני קופאת ושכל תוצאה שהגעתי אליה, לא מדויקת מספיק.
האמת היא שאני לא בחורה שמתייאשת מהר. צריך ממש ממש למתוח את הגבולות שלי כדי שזה יקרה. לרגע אפילו שקלתי לוותר על לכתוב את המאמר. אבל אז מחקתי הכל – והתחלתי מחדש..
והרי לפניך התוצאה;
אבל שניה לפני..
לכבוד המעריכים החדשים שהצטרפו אלינו בשבועות האחרונים, בוא נעשה היכרות קצרה:
אם זו הפעם הראשונה שלך כאן, אז ברוך הבא 🙂
אני הלה אשר, אשת הסוד של הבכירים.
ב-10 השנים האחרונות אני מלווה מנכ”לים, בכירים בעמדות מפתח, בעלי חברות ובעלי עסקים מובילים. עוזרת להם להתמודד עם האתגרים שמגיעים כשאתה עומד בראש הפירמידה.
לא תמצא כאן “טיפים להצלחה” או קלישאות על מוטיבציה. אלא נקודות מחשבה חדות, מעשיות ומדויקות לחיים של אנשים שכבר עשו והצליחו, אבל יודעים שהשלב הבא תמיד דורש עוד עומק.
איך אפשר להיעזר בי?
+ פגישות אישיות: כשצריך לפרוק, לשקול החלטות מורכבות או למצוא זווית חדשה.
+ תהליכי ליווי מתמשכים: למי שמחפש מישהי שתרוץ איתו לאורך הדרך.
+ סדנאות והרצאות: לקבוצות של הנהלה או צוותים וצוותים בכירים, עם תכנים שמותאמים במיוחד לעולם המורכב שבו אתם פועלים.
אם משהו כאן נוגע בך – תמיד אפשר לשלוח לי ווצאפ לכאן בקליק אחד או פשוט לקבוע איתי שיחה בלינק הזה.
ועכשיו,
אחרי שכולנו מבינים איפה אנחנו נמצאים, בוא נחזור למאמר שלנו:

אנחנו עוברים תקופה משוגעת בארץ הקטנה והאהובה שלנו.
השבוע, כשהייתי עם אחי ואחייני בבאולינג – הילדודס היו בהתרגשות מהסטרייק. ואילו אנחנו, המבוגרים, דנו בהשלכות של העסקה.. בכל כמה דקות הזכרתי לעצמי ולכולנו: “לא משנה מה דעתנו השכלית בנדון. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו יושבים בבאולינג עם הילדים. אבל הם לא..”.
איזו תקופה עצובה. בחיי.
עצובה מאוד.
זה גרם לי לחשוב על מצב ה”פריז” שכולנו נכנסנו אליו. הגוף שלנו כאן – אבל הראש שלנו שם.
אני יושבת בים, בבית הקפה, במסעדה האהובה עלי, בפגישות עם הבכירים שלי, או במנגל שערכו לכבודי אמש, כמה אנשים מדהימים שפשטו את המדים לכמה שעות..
אבל הראש? הראש בכלל שם.
+++
התגובה של Fight, Flight, Freeze (לחימה, בריחה, או קיפאון) היא חלק ממנגנון הישרדותי עתיק ששימש אותנו במצבי סכנה מיידיים, כמו התקפה של חיות טרף או לחימה מול אויבים.
התגובות הראשונות: לחימה ובריחה, מאפשרות פעולה ברורה: להתמודד מול האיום או להתרחק ממנו.
אבל התגובה השלישית: Freeze (קיפאון), מורכבת יותר ולעיתים מסוכנת יותר.
במצב של קיפאון, הגוף “קופא” במקום. האנרגיה נעצרת, ולעיתים נדמה שאין יכולת להחליט או לפעול. התגובה הזו עשויה להתרחש כאשר המוח מעריך שהאיום גדול מדי, ואין סיכוי להתמודד איתו או לברוח ממנו.
אם אתה כאן כבר תקופה, בטח שמעת אותי מספרת בסדנה / בלייב / או אפילו כאן במיילשישי – שבמובן מסוים, תגובת “קיפאון” עבורנו, בני אדם, זה לא מרחב איכותי לפעולה. זה רלוונטי לחיה, שיכולה להעמיד פני מתה, או לנסות להיטמע בשטח. אבל לא לנו.
כשאנחנו, בני אדם, נכנסים למרחב הקיפאון, זה עלול לגרום לתחושת שיתוק, תסכול, ולעיתים גם אובדן שליטה. זהו המרחב שבו מתפתחת מה שאנחנו מכנים אותו: ‘חרדה’.
למה Freeze מסוכן ולא טבעי?
+ חוסר פעולה: בניגוד ללחימה או בריחה, שמאפשרות תגובה ישירה. קיפאון משאיר אותנו במצב סטטי, שבו אנו חשופים יותר לאיום פיזי, רגשי או חברתי.
+ תחושת חוסר אונים: כשאנחנו במצב של קיפאון, התחושה שאנחנו “קפואים” עלולה לפגוע בתחושת הערך העצמי ובאמונה ביכולת שלנו להתמודד עם אתגרי החיים.
+ ניתוק מהמציאות: קיפאון יכול להוביל להתרחקות רגשית ונפשית מהמציאות, מה שמקשה עלינו לשוב לפעולה ולפתור את המצב בצורה אפקטיבית.

הקיפאון שלי
אני לא יודעת אם סיפרתי לך שלפני מספר חודשים נקלעתי לסיטואציה:
חזרתי מריצה עם מוזיקה באוזניים. כשלפתע, פועלים שעבדו על מבנה בשכונת מגורי, החלו לריב. ריב שהתלקח בשניות לקילשונים, מעדרים ועוד דברים מסוכנים!
הכל עף סביבי. חפצים חדים ומסוכנים. קללות בערבית. אבנים. מקלות. ועוד.
ואני? נכנסתי לקיפאון.
לא זזתי.
המוח נכנס למצב של בועה.
התודעה המודעת זחלה למקום אחר, למוח אחר.
אגב, ביולוגית, אכן יש לנו כמה מוחות. אז התודעה עברה למוח אחר שאחראי על פונקציות אחרות..
ראיתי את הכל כמו בסרט.
בשפה המקצועית, של תת המודע, אני מגדירה את זה די-סוסיאייט (Dissociation). כלומר: חיצונית לסיטואציה.
זה כאילו אני צופה בסרט, אבל לא חלק מהסרט הזה.
דיסוציאציה (Dissociation) היא מצב שבו אדם מתנתק באופן זמני מהחוויה הרגשית או הפיזית של הסיטואציה שבה הוא נמצא. זהו מנגנון הגנה טבעי של המוח, המופעל לעיתים קרובות בתגובה למצבי לחץ קיצוני, טראומה, או איום רגשי.
ובזמן שכל ההמולה הזו מתרחשת סביבי – אני עומדת במעגל ומביטה סביבי. מושיטה את ידי לסמאטרפון, אבל המוח לא זוכר מי זה הרבש”צ. והמוח גם לא זוכר שכך מכנים את התפקיד הזה: “רבש”צ”. אז המוח לא יודע מה לחפש. והמוח גם לא זוכר איך פותחים את נעילת הסמארטפון.
וכמו כל חיי – שהרי הם סרט אחד גדול – מהסרט הזה התעוררתי בזכות נהג אוטובוס שנסע בכביש, קלט את הסיטואציה, החל לצפור בחוזקה ולצעוק לכיווני אם אני בסדר.
התעוררתי מהקיפאון.
ומיד התקשרתי לרבש”צ.
יאיר שמו!
נזכרתי.
זה קצת מרגיש לי ככה מאז השבעה באוקטובר: שאני, ורבים אחרים שמספרים לי על כך, די-סוסיאייט לחיים.
מחד – אני עושה הכל כדי לנוע קדימה. לנשום. להתפתח. לחיות חיים במלואם. להיות מעיין נובע של אנרגיות טובות עבור אנשים חשובים. שדוחפים גם הם מערכות וארגונים גדולים קדימה.
כמו שאני אומרת לבכירים שלי, אני אומרת גם לעצמי: “אין לנו פריווילגיה”. לא להיות עצובים. לא להגיד שאנחנו מושכים את השמיכה מעל הראש ולא יוצאים מהמיטה. יש לנו אחריות. לי עליהם, להם על מאות האנשים שלהם. האנשים שלהם על המשפחות שלהם. אדוות של קהילות.
מאידך – הכל בקיפאון. שום דבר אינו באמת שמח באופן ממשי. פריז, שאינו משתחרר, לאורך הרבה זמן.
ובינתיים, אף נהג אוטובוס לא עוצר וצופר לנו כדי להעיר אותנו מה”מצב”.

מצרים כמצב תודעתי
בפרשת השבוע שלנו, פרשת שמות, אנחנו פוגשים את בני ישראל בעבדות קשה במצרים. מצב שבו חייהם נשלטים על ידי עבודה בלתי פוסקת ודרישות בלתי נגמרות מצד פרעה.
“תכבד העבודה על האנשים” הוא לא רק ציווי, אלא ביטוי למצב נפשי – עבדות שאין בה רגע של עצירה, שבה לא נותר מקום לחלומות, לחשיבה עצמאית, או לעצירה להקשבה פנימית.
מצרים, בהקשר הזה, היא לא רק מקום גיאוגרפי. היא מצב תודעתי שבו האדם לכוד במעגל אינסופי של עשייה ולחץ, בלי יכולת לראות מעבר לכך.
נוק אווט VS נוק דאון
נוק-אווט הוא מצב תודעתי שבו קשה לך לקום. העולם כאילו נעצר, והתחושה היא שאין יציאה ממצרים. אתה תמשיך לשים מלט בין לבנה ללבנה. ולרגעים זה נדמה לך שכך הכל יראה עד הסוף..
נוק-דאון הוא מצב פריז זמני, עם ספירה לאחור. אתה יודע שזה רק עניין של זמן עד שתחזור לעמוד. אתה יודע ומחזיק תקווה שהים יחצה לשניים, שאתה תעבור לצד השני ותגיע לארץ המובטחת.
המציאות שאנחנו חווים עכשיו היא שילוב מתסכל של פריז מתמשך: לא באמת נוק-אווט, אבל גם לא נוק-דאון שמאפשר לנו להתקדם.
השאלה החשובה שלי היא:
איך שוברים את זה? איך הופכים את הפריז שלנו מסיפור של עצירה מוחלטת (נוק-אווט) לרגע קשה של התאוששות וצמיחה (נוק-דאון)?
איך משנים את התודעה שלנו מתודעת “מצרים” – לתודעת “יציאת מצרים”? איך עוברים מפריז המיצרים והצער הזה, לארץ זבת חלב ודבש?
האמת היא..
שהשאלה הזו מעסיקה אותי מאז 7.10.
והיא מעסיקה אותי מאוד בשבוע האחרון.
השאלה הזו מעסיקה אותי גם קדימה: אל מול עצמי, אל מול הבכירים שלי וגם עבורנו כאומה.
אני צופה שהימים הקרובים עלולים להמשיך את תחושת הפריז הזו שכולנו מצויים בה. ובגלל זה החלטתי להיות “נהגת האוטובוס” שצופרת לך.
ביפ! ביפ! הכנתי לך 3 שאלות שיכולות לעזור לך לקום:
1 .מה הצעד הקטן הבא שלך?
גם כשאתה בפריז, תנועה קטנה – אפילו הכי קטנה – יכולה לשבור את המעגל. זה לא חייב להיות צעד ענק, רק צעד אחד קדימה.
2. על מי בסביבה שלך אתה סומך שיעיר אותך?
לפעמים אנחנו צריכים את “נהג האוטובוס” שלנו – מישהו שיראה אותנו ויעזור לנו להתעורר. מי האדם הזה בחייך?
3. איך אתה יכול לעזור למישהו אחר?
אחד הכלים החזקים ביותר לשבור את ה-Freeze הוא לקחת את הפוקוס מהעצמי ולכוון אותו החוצה. עזרה לאחרים מחזירה לך את תחושת השליטה והערך.
לפנינו עוד רגעים שבהם אנחנו צריכים להחליט:
האם אנחנו נותנים ל-Freeze להפוך לנוק-אווט [מצב שבו אנחנו נשארים על הרצפה]? או שאנחנו בוחרים להתייחס לזה כנוק-דאון [מכה קשה, אבל עם הבטחה של קימה]?
כל צעד קטן, כל בחירה בתנועה במקום הקיפאון – זו הדרך שלנו לשבור את המעגל.
והאמת היא, שככל שאתה בכיר יותר – אתה יודע שזה עניין של החלטה אישית. ושהבחירה לקום היא לא רק עבורנו, היא עבור המעגלים שאנחנו חלק מהם, שמסתכלים עלינו ורואים את הדרך שבה אנחנו מתמודדים.
והזמנה קטנה:
השאלות ששלחתי לך הן רק ההתחלה.
אם הן עזרו לך או גרמו לך לחשוב, אני כאן. שתף אותי בתשובות שלך, במחשבות שלך, או אפילו בצעד הקטן הבא שאתה מתכנן לעשות.
זכור: הפריז זמני, אבל הבחירה היא שלך.
שולחת לך כוחות של תנועה והתרוממות.
ושבו בנים ובנות לגבולם. בשורות טובות וישועות גדולות!
הלה אשר
אשת הסוד של הבכירים

נ.ב
1. אם אתה בכיר בעמדת מפתח / מנכ”ל / בעל חברה – אז פה מחכה לך שיחה במתנה, דרכה תוכל להכיר אותי ולהבין אם מתאים לנו להתקדם ביחד – אתה קובע איתי שיחה במתנה, ישירות דרך היומן שלי.
אבל שניה לפני שאתה קובע, כאן יש לך קובץ מפורט עם כל מה שאתה צריך לדעת ואולי מעניין אותך לגבי השיחה שלנו: זה הקובץ שכתבתי לך. ואם יש לך שאלה שלא התייחסתי אליה – תכתוב לי בחזרה. אני מחכה לך
2. הפודקאסט שהתגובות המרגשות עליו לא מפסיקות להגיע: “סודות של בכירים”
3. לא פשוט להיות “אשת הסוד של הבכירים”. בגלל שרוב הבכירים שאני מלווה, לא מתראיינים בפנים חשופות. וגם לא מגלים מהו הנשק הסודי שלהם 🙂
יש כמה שלאורך השנים הסכימו להצטלם בפנים גלויות…
פה תוכל לראות ולשמוע מה הם אומרים: זה מה שאומרים עלי הבכירים שלי
4. קבוצת הווצאפ הסודית של הבכירים: כל הדברים החשובים, הודעות שלא תרצה לפספס, הפתעות, טיפים ומפגשים סודיים שקורים פה בקבוצת הווצאפ השקטה. כשתבקש להצטרף לקבוצה, חברי הצוות שלי יכתבו לך בפרטי כדי לדעת מה שמך המלא והמייל שאיתו אתה מופיע אצלנו. בגלל שאנחנו מאשרים אחד-אחד.
אשת הסוד של הבכירים - הופכת מנכ"לים מצליחים למאושרים