לך תוכיח שאין לך אחות

הוא היה חתיך.

אמיתי.

גבוה, חסון. בלונדיני מתולתל. מהאלה שזורקים על עצמם איזו חולצת טריקו ישנה ודהויה עם הדפס מאחורי הגב של מחנה מלפני עשור. קיבוצניק עם סנדלי שורש (כן, כן, פעם זה ממש היה באופנה).

הוא למד בחוג לחינוך. לא סתם חינוך, אלא בתכנית המצטיינים בחינוך. זו שהאוניברסיטה החליטה לשים כחוד החנית.

היו לנו הרבה דברים משותפים, מלבד אהבתנו לתחום החינוך. שנינו היינו בתכניות מצטיינים (אני של בית הספר למדיניות ציבורית, הוא בתכנית המצטיינים בחינוך). שנינו התחברנו ואהבנו את העשייה ציבורית. התנדבות ומעורבות היו עבורנו דרך חיים. ואהבנו לנהל שיחות ברומו של עולם.

אהבתי מאוד את בלונדי, על האדם שהוא. הערכתי אותו מאוד.

ואכן, כשהפכתי להיות סיו”ר האגודה, המלצתי לתנועה שממנה הגעתי, שבלונדי יחליף אותי בתפקיד כרכז מדור מעורבות חברתית.

+++

פאסט פורוורד שנתיים קדימה:

בלונדי ואני התחרנו על אותו המקום בבחירות לאגודת הסטודנטים. שנינו רצנו כנציגי החוג לחינוך.

עם הבדל אחד:

בלונדי המשיך עם התא הישן שהייתי חברה בו. בעבר.

ואילו אני הובלתי תא סטודנטיאלי צעיר, שאף אחד לא נתן לו סיכוי. גייסתי נציגים, הובלתי קמפיין. ועסקתי בכל מה שפוליטיקה צעירה ומשפיעה יודעת לעשות. בפרט בירושלים. העיר שהיא בית הספר הגדול לפוליטיקה.

בזמן שבלונדי עבר בדשא של חינוך ושוחח עם הסטודנטים, אני שוחחתי עם הנציגים שלי. חשבתי על הקמפיין. ועל המהלך הבא שיגרום לכלל הקמפוסים והסטודנטים לדעת על קיומנו.

נסעתי לקמפוסים הנוספים בעין-כרם, רחובות וגבעת-רם. גייסתי אנשים טובים. שוחחתי עם אנשים מבוקר ועד ליל.

וגם יזמתי מהלכים פוליטיים. למשל, כשהנציגים של תאי הליכוד והעבודה הגיעו להתייעץ איתי לפני הבחירות, המלצתי להם לחבור ולעבוד יחד. כדי לייצר גוש חוסם לתא ששלט דאז בקמפוסים.

לימים, האיחוד הזה יצר את התא של “התעוררות”. הידועים כתנועה החביבה עלי “התעוררות בירושלים”.

יצרנו תהודה מאוד גדולה בבחירות הללו. בעיקר בגלל שיצרנו מהפך.

בספר שאני כותבת, אחשוף את כל הסודות גם על התקופה הזו. התקופה שבה הבטחתי לעצמי שלא אעסוק בפוליטיקה “לפחות עד גיל 40” 

אני טובה בקיום הבטחות.

+++

בזמן הזה,
כשאני עסוקה במהלכים, בשכנועים, בכתיבת מצע, קמפיינים וגיוס נציגים בכל החוגים באוניברסיטה..

בלונדי החתיך עבר במדשאות של החוג לחינוך ושוחח עם הסטודנטים.

על פניו, זה בדיוק מה שנציג שמעוניין לייצג את החוג שלו אמור לעשות. לא?

אבל היתה רק בעיה אחת, ממש קטנטנה, שולית כזו, לכאורה חסרת משמעות. כזו שאנחנו בוודאי לא מכירים מימינו אנו:

בלונדי החתיך סיפר לכל סטודנט במדשאות החוג לחינוך ש”הלה אשר היא מושחתת”.

לא היו לו לבלונדי החתיך הוכחות לשחיתות ה”ידועה”. וכשאני חושבת על זה היום, 20 שנים אחרי… לך תדע באיזו שחיתות הלה אשר כבר יכולה היתה להתעסק.. בפרט כסטודנטית שמשאת חייה היתה לגרום לעוד ועוד סטודנטים, להגיע להתנדבות בגבעת המטוס 

הימים הם ימים נטולי ווצאפ, פייסבוק בחיתוליו. הכלי הכי חזק שלנו היה מיילים, סמסים, ברושורים, מודעות תלויות ו..שיחות עם אנשים 

ואני, שלא ידעתי שאני מושחתת, וגם לא ידעתי שזה מה שנאמר עלי, עסקתי בדברים גדולים ואחרים.

הו אז
למדתי על בשרי כמה קל להמציא על בנאדם שיש לו אחות.

טוב, במקרה שלי באמת יש לי 3 אחיות. אבל הבנת למה אני מתכוונת 🙂

המושחתת ההיא

לא נבחרתי לייצג את החוג לחינוך..
הסטודנטים מאוד חששו להצביע ל”מושחתת הנוראה ההיא”. זו שהם “שמעו” עליה… שמועה שגיליתי בדיעבד.

אבל
הכנסתי 8 נציגים שהיוו את “לשון המאזניים” בבחירות דאז.

הצבעה אחר הצבעה, הנציגים שלי הרימו את הידיים שלהם לטובת “התעוררות”. כך גם הנציגים של עין-כרם ורחובות, שזכרו לי חסד נעורי כסיו”ר אגודה שהיתה מעורבת ואכפתית עבורם.

יחד הבסנו את התא ששלט באגודה באותם הימים.

הם לא נבחרו לתפקידי יו”ר. לא לסיו”ר. וגם לא לוועד המנהל. למעשה, כמעט לא היתה להם נציגות באף תפקיד באגודה ההיא.

פעם אחר פעם הידיים הורמו – והם הובסו עם ספירת הקולות. תפקיד אחר תפקיד.

אמנם לא נבחרתי אישית, אבל הייתי מאוד גאה בעצמי: הקמתי תא, הכנסתי 8 צירים, סגרתי מהלכים חשובים וגורליים (גורליים ביחס לאז, כן?). עמדתי מהצד והייתי מאוד מאוד מסופקת ממה שראו עיני באסיפת החברים ההיא.

בספר שאני כותבת, אספר גם על טעמה המתוק של נקמה. וגם על המחירים שלה.

אבל הסיפור המעניין באמת הוא מה שקרה כמה חודשים אחר כך…

+++

כשנה לאחר מכן, קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה!

על הצג הופיע בלונדי החתיך.

לא עניתי.

אחרי עוד כמה ניסיונות, הבנתי שהוא לא חייג במקרה. ועניתי לו בהיסוס..

“מה העניינים הלה? מה שלומך? מה עושה בימים אלה?” – כאילו שום דבר לא קרה.

עניתי בלקוניות, ולא הבנתי לאן הוא חותר.

בלונדי החתיך סיפר לי שהם מקימים מכינה, “הירושלמית”. הוא גם סיפר לי על כל מעלותיה של המכינה וביקש ממני להצטרף לצוות המקימים והמרצים במכינה. ולסייע להם לגייס אנשים טובים, קשרים וכספים.

חשבתי שאני לא שומעת טוב… ובשלב מסויים עצרתי אותו משטף הדיבור:

“תגיד, בלונדי”, שאלתי אותו, “זה לא מוזר לך לבקש ממני להצטרף למכינה שאתה מקים?”

“לא” ענה לי בלונדי.

מבחינתו התאמתי כמו כפפה ליד. דור המנהיגות הבא של המדינה צריך להיות מונהג על ידי מנהיגים.

“אבל רק לפני כמה חודשים עברת במדשאות החוג לחינוך, וסיפרת לכולם שהלה אשר מושחתת”..

“אה.. זה?” הוא צחק וענה לי ברצינות גמורה: “זה בסך הכל היה פוליטיקה. כולם מתנהגים ככה בפוליטיקה, זה היה בסך הכל משחק”.

שתקתי.

“את חושבת שאם באמת הייתי חושב את זה עליך הייתי מתקשר?!”.

שתי דקות לאחר מכן סיימתי את השיחה עם בלונדי החתיך.

הודעתי לו שפוליטיקה מורכבת מאנשים. ואני לא יושבת עם אנשים שממציאים שקרים על אנשים אחרים, רק בשם משחק שקר כלשהו. שזו לא מנהיגות בעיני ושיהיה להם בהצלחה, כי I’M OUT.

מאז אותה השיחה ועד היום – לא שמעתי מבלונדי החתיך.

שאלת האמון

הסיבה שנזכרתי בסיפור הזה דווקא עכשיו, היא בגלל שחלק ניכר מהבכירים שאני מלווה – עסקו בחודש האחרון בשאלת האמון.

אמון בבכירים שלהם
אמון במנהלים שלהם
אמון בעובדים שלהם
אמון של האנשים הקרובים אליהם ביותר…

ובאופן כללי, כל בכיר שאני מלווה, שאלת האמון הזו היא שאלת המפתח הכי גדולה בחייו.

זו גם שאלת הכאב הכי גדולה בחייו.

בגלל זה, לבכירים, אלו שבאמת נמצאים לבד בצמרת, לוקח זמן לקבוע איתי שיחה, להיפתח ולבחור לצאת איתי לתהליך ליווי.

הם פשוט נכוו כל כך הרבה פעמים לאורך החיים, אז מי מבטיח להם שהפעם זה יהיה אחרת?

אני מאוד מבינה אותם.

העולם נחלק לשני סוגי אנשים: יש את אנשי האמון, ויש את אנשי הכסף (או השררה).

ואולי הגיע הזמן לעשות סדר בין שני הקטבים הללו, שלא ילכו יחדיו:

כי את אנשי האמון אי אפשר לקנות.

לא בכסף. לא בהרבה כסף. לא בתפקיד. לא במשכורת 13. לא בתהילה. לא באחוזים. לא בחברים. ולא בקהילה.

אנשי האמון יהיו מוכנים לאכול חצץ, לשבת לבד, לאבד קשרים – ובלבד שהם לא ישברו את המילה שלהם. ולא יבגדו באנשים שלהם.

אם זכית, ואנשי האמון מסתכלים עליך כאיש האמון שלהם, הם יהפכו עבורך את העולם.

אבל ביום שתבגוד באמון שלהם..
לא יהיה דבר שיוכל להחזיר אותך חזרה אל המעגל הקרוב שלהם. אולי בגלגול הבא, וגם זה בספק.

+++

העולם נחלק לשני סוגי אנשים:
יש את אנשי האמון, ויש את אנשי הכסף (או השררה).

בין אם אתה מנהיג, מנהל, שכיר או עצמאי – בחר היטב את הצד שאתה משחק בו.

הלה אשר

כאן אפשר לקבוע איתי שיחת יעוץ

כאן אפשר לקרוא מה הבינה המלאכותית לא מבינה.

וכאן אפשר להכיר אותי קצת יותר

נ.ב

אם הכל “עובד”, אז למה זה לא מרגיש כמו “הצלחה”?!

כל מי שעבר דבר או שניים בחיים, כבר יודע ש”הצלחה” זה לא כל הסיפור. ושאנשים מצליחים משלמים מחיר מאוד גבוה על החיים שהם בנו.

יש פער בין הצלחה חיצונית מתפקדת (רמת חיים), לבין חוסר בהירות פנימית (איכות חיים). הפער הזה מוביל לשחיקה. לקשיי שינה. להחלטות שלא יושבות נכון עד הסוף. ואפילו לשיתוק בקבלת החלטות אמיצות, כאלה שהמחיר עליהן מרגיש גבוה מדי בשלב הזה של החיים.

אם החיים שעבדת כל כך קשה לבנות, כבר לא מרגישים כמו מקום שאתה באמת רוצה להיות בו. ואם אתה מנצח בחוץ, אבל בפנים זה כבר לא מרגיש לך כמו ניצחון. אז התפקיד שלי זה להחזיר לך את הבהירות לחיים האישיים ו/או העסקיים.

ככה עובדים איתי:

+ פגישה חד פעמית פרונטלית/זום
+ סדנה (יש סדנאות לקהל הרחב, ויש סדנאות ייעודיות לארגון שלך)
+ הרצאה בארגון
+ תהליך ליווי פרטני מתמשך

אנחנו תמיד מתחילים בשיחה שבה אנחנו מדייקים את המטרה שלך, ומחליטים איך להתקדם איתה.
את השיחה קובעים כאן

ולגבי המיזם החדש שלי, סדנה של איש אחד:
קודם כל צופים כאן בלינק הזה, ואחר כך מגישים מועמדות כדי לשריין מקום.