מפחדים לפספס משהו?

זוג באמצע סקס לוהט, טלפון מצלצל. הוא או היא מביטים בבן/בת הזוג במבט כזה של: “לא, לא, בבקשה אל תעני/תענה עכשיו”. הצד השני מתנצל ואומר “אולי זה מהעבודה.. אולי זה דחוף..” ועונה.

לתופעה הזו יש שם: FOMO. שהן למעשה ראשי התיבות של Fear of Missing Out.

מי אמר שיש לי FOMO? והבעיה עם זה שאנחנו לא יודעים שיש לנו בעיה

FOMO בהגדרה הרווחת הוא “הפחד מהחמצה”. זהו הפחד הזה (שאולי אנחנו לא שמים לב אליו כאשר הוא קורה, אבל זה קורה לכולנו) שמא קרה משהו (חברתי/עסקי/חדשותי) ופספסנו או גילינו אותו מאוחר מדי. הפחד מלא לדעת שקורה משהו.

יכול להיות שהמילה “פחד” גדולה מדי עבורכם’ כי לכם אין פחד ובטח שאין חרדה.. אם כך, החליפו את המילה ‘פחד’ בצמד המילים: ‘חוסר נוחות’. חוסר הנוחות מלא לדעת שקורה משהו. התופעה כל כך נרחבת, ואין אחד שלא לוקה בה ברמה כזו או אחרת, שהיא מופיעה כהגדרה רשמית במילון אוקספורד.

מקורה של התופעה הוא קדמוני והפחד מהחמצה יכול לסייע לנו להתקדם במצבים מסוימים. כמו למשל: הצורך בשייכות חברתית שמניעה אותנו ליצור קשרים חברתיים. הפחד לפספס אוטובוס לאילת, הפחד לפספס טיסה או הזדמנות עסקית – גורמים לנו להגיע בזמן. ואכן, ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, היכולת שלנו לנהל אינטראקציה חברתית גדלה ברמה מסוימת. לדוג’, בזכות הווצאפ המשפחתי אני מעודכנת בכל התפתחות האחיינים והאחייניות ובכל הנעשה במשפחה המורחבת.

ויחד עם זאת, ה-FOMO הזה ישן איתנו, נכנס איתנו למיטה, נכנס איתנו למקלחת ולשירותים, נמצא איתנו בפגישות עסקיות ואפילו תוך כדי שיחות טלפון עם חברים וארוחות ערב אנחנו נוטים להציץ בסמארטפון. בעולם המכירות כבר מזמן עלו על ה-FOMO והשפעותיו עלינו ומשפט כמו “נותרו מקומות אחרונים” עובד עלינו פלאים (גם כאשר אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו שאנחנו יודעים שזו רק פרסומת..).

נעים להכיר: נוטיפיקיישן! האדונים של העולם החדש

התראות על חדשות (כמעט מכל אתר חדשותי אפשרי), התראות Facebook ,Instagram ועוד. פנגו, אפליקציות קופונים, התראות שאמורות לסייע לנו בשמירה על כושר / תזכורת לשתיית מים, ספירת צעדים ועוד. התראות מחשבון הבנק שלנו, התראות לפי ה-GPS אם עברנו ליד חנות מסוימת שיש בה מבצע מסוים מותאם בדיוק עבורנו. התראות על משחקים שמצפים שנעבור בהם עוד שלב. תזמינו את הקפה שלכם באפליקציה מבלי שתאלצו להמתין בתור לארומה, ההשקה של המשקה הבא ב- ReBar ועוד.

אתם אומרים לעצמכם שאתם בכלל בעלי עסקים / מנהלים עסוקים ואין לכם זמן לכל הנ”ל? חשבו שוב.

גם לכם יש אדונים לתשומת הלב, רק שהם מותאמים לכם: תיק המניות שלכם, תזכורות ניהול היומן, תזכורות מאפליקציות של ניהול משימות, “רק לבדוק את התגובות שהגיבו לפוסט שהעליתי בדף העסקי”, “רק לבדוק אם נכנס עוד ליד”, “רק לבדוק אם המייל שנכנס כעת הוא מהותי” ועוד ועוד.

ההתמכרות הסודית

ככל שאנחנו מתקדמים עם הטכנולוגיה, כך היא גם משיגה אותנו ומאלפת אותנו להיות כבולים לה.

רוצים דוגמאות לאילוף? בבקשה: שני V כחולים בווצאפ, הודעה קבל עם ועדה על חבר שעוזב קבוצת ווצאפ (הכל רק כדי שחלילה לא נרצה לעזוב), נורה מותאמת צבע לכל אפליקציה (כך שגם אם הסמאטרפון על שקט, אנחנו נדע באיזו אפליקציה מחכה לנו הפתעה), צלצולים מיוחדים, שעוני יד שמסתנכרנים עם הסמארטפון. ועוד.

אנחנו פשוט מוקפים. מותקפים. ומתמכרים.

מתמכרים כמו לכל דבר אחר: כמו התמכרות לסמים, לאלכוהול, לאוכל ועוד. ההתמכרות הזו מייצרת אצלנו תופעות שכיחות של חרדה כמו דיכאון, הזעה ומצבי רוח שליליים. ריקנות, תחושת ערך עצמי נמוך, אומללות כרונית והתנהגות כפייתית לבדיקת הרשתות החברתיות.

בעיקר חוסר שביעות רצון מאיך שהחיים שלנו נראים, כיוון שהחיים של כל השאר, בפייסבוק, נראים מושלמים למדי.

הזנב שמכשכש בכלב

ההתמכרות הזו מחלחלת אל כל תחומי חיינו והפגיעה היא בכל המערכות: זוגיות, משפחה ואפילו בתפוקת העסק ובניהול עובדים. בפועל זה נראה באופן הבא שכולנו מכירים (או שאנחנו מתנהלים כך או שמתנהלים כך מולנו):

• הצצה בסמארטפון אינספור פעמים בשעה כדי לראות שמא לא פספסנו משהו.
• שיחה עם חברים כאשר הסמארטפון מונח לצידנו ואנחנו מציצים בו שוב ושוב.
• נכנסנו רק לבדוק משהו קטן בפייסבוק וגילינו שעברה לה רבע שעה מבלי להבחין.
• הצצה בסמארטפון/מענה לשיחות/להודעות תוך כדי שיחה עם אחרים.
• העלינו פוסט לפייסבוק ובדקנו שוב ושוב האם עשו לנו לייק/תגובה (מדד המקובלות).
• עיסוק בסמארטפון תוך כדי אוכל / בילוי זוגי או חברתי.
• שינה עם הסמארטפון (גם אם הוא בסה”כ על השידה או ליד הכרית..).
• שינה מאוחרת בעקבות גלישה בלתי פוסקת ברשתות חברתיות.

ועוד.

אז מה עושים עם זה? להלן פתרונות ישימים:

סוגרים את הפייסבוק 😉

שיטת העבודה שלי, כמאמנת ביצועים, היא לבחור הגדרות עשייה שאפשר לעמוד בהן ובכך ליצור הצלחות, חיים מלאי איזון ושליטה עצמית. אחלוק עמכם כאן כמה טיפים שעובדים עבורי. הכוונה היא לכל מני הגדרות עשייה שהצבתי לעצמי ושאני עומדת בהן, כבר מעל חצי שנה, בהצלחה.

איך עובדים עם ההמלצות הללו?

לפני שאתם בוחרים ליישם את כל הטיפים, אני ממליצה לבחור הגדרת עשיה שחביבה עליכם / שמאתגרת אתכם, אחת בלבד.

לעמוד בה למשך שבוע ורק לאחר שזה מושרש והופך להיות טבעי לכם, להמשיך ולהוסיף עוד הגדרת עשייה. במקום להתחיל ב”בום” (כמו בדיאטת כסח שאף פעם לא עובדת), להתחיל בצעדים קטנים – לייצר הצלחה – להתקדם הלאה עוד צעד – לייצר ולחוות הצלחה – להתקדם הלאה וכו’.

מספיק שתבחרו ליישם סעיף אחד – כבר התקדמתם משמעותית בהתמודדות עם ה-FOMO (אין חשיבות לסדר שבו מופיעות ההמלצות). המשמעות של כל הטיפים וההמלצות הבאות היא להחזיר את השליטה על חיינו ולהפחית את השפעות ה-FOMO בחיינו:

כלי מספר 1

ברוב היום הסמארטפון שלי נמצא על רטט/שקט.

זה לא היה פשוט בהתחלה, יחד עם זאת כבר לפני שנה הבנתי שבכל פעם שיש צפצוף בסמארטפון זו ממש כמו התניה בניסוי מעבדה רק שהעכבר הוא אני 😉 “עכשיו זה ווצאפ” / “עכשיו זה הפייסבוק” / “עכשיו זה מייל”. החלטתי להפחית את הרעשים הפנימיים בעזרת העלמת הצפצופים החיצוניים.

כלי מספר 2

צמצום נוטיפיקיישן באפליקציות חברתיות.

בווצאפ- כל הקבוצות שאני חברה בהן, הן על השתק + ללא האפשרות לראות שיש התראה.

רק אם אני נכנסת לאפליקציה, אני רואה את ההתכתבויות. אם יש משהו חשוב/דחוף פר קבוצה (כמו למשל שבוע עם הודעות חשובות במשהו שקשור למשפחה) אז אני מחזירה את הצפצופים המטרידים הללו לפרק זמן מוגדר וזוכרת להשקיט אותם בחזרה כאשר האירוע החשוב עובר.

בפייסבוק- צמצמתי את כמות הנוטיפיקיישן למינימום.

בחרתי את עשרת החברים שחשוב לי לקבל מהם מידע (בחרתי על פי תחומי עניין שונים וקצוות שונים בתפיסות עולם של כל אחד ואחת מהם, כך שיש לי מגוון דעות רחב בפיד), את חמשת העמודים המשמעותיים שחשוב לי לקבל מהם מידע (בעיקר דפים שרלוונטיים לעסק שלי ולנושאים אישיים שמשמעותיים לי). ואת חמשת הקבוצות שמעניין אותי להשתתף ולקרוא את הנעשה שם. הרשימה הזו משתנה בתוכן שלה מעת לעת על פי תחומי העניין שלי.

באינסטגרם- בכלל אין התראות.

בפעולה הזו צמצמתי את המידע העצום הקיים למידע שמעניין אותי לקבל מדי יום באופן יזום ושאפשר להשתלט עליו. בעודי כותבת לכם את הטיפ הזה, זה אפילו נראה לי יותר מדי מידע. ועדיין זה צמצום משמעותי בהתראות ואך ורק לכאלה שמשמעותי לי לקרוא ולראות.

מה שמקדים לביצוע הסעיף הזה הוא הבחירה בנושאים שמשמעותיים לכל אחד ואחת מאיתנו. יצא לכם פעם לבדוק בכמה קבוצות אתם חברים ובכמה דפים התעניינתם..?! ממליצה לשבת ולכתוב מה המידע שחשוב לכם לקבל בתחום העסק/הקריירה/החיים האישים. ובהתאם לכך לבחור את האנשים, הדפים והקבוצות שרלוונטיים עבורכם.

כלי מספר 3

העברת אפליקציות חברתיות (כמו ווצאפ, פייסבוק, אינסטגרם וכו’) ממסך הבית של הסמארטפון.

כך לא תראו את הנוטיפיקיישן שממתינים לכם בכל פעם שתפתחו את הסמאטרפון בשביל לחייג. באמצעות הפעולה הפשוטה הזו, הפיתוי פחות נגיש.

כלי מספר 4

הורדת נורות ההתראה של האפליקציות.

לכל אפליקציה יש נורת חיווי – שזו עוד דרך לייצר אצלנו התניות וחוסר נחת שגורמים לנו לבדוק שוב ושוב את הנעשה.

כלי מספר 5

הגדרת זמנים “בנוקר” ובזמנים הללו הסמארטפון שלי על שקט (ואפילו בחדר אחר).

זמנים בונקר לדוג’: בזמן שאני אוכלת / בזמן חברים / בזמן זוגי / בזמן עבודה / בזמן משפחה ועוד. זו החלטה. זו החלטה שמשמעותה לבחור בעצמי ולבחור באנשים שחשובים לי.

מותר לי לאכול בנחת ולא לענות לכל דורש שבדיוק התקשר כי כרגע יש *לו* משהו שחשוב לו. גם לי יש דברים חשובים לי. ודברים של אחרים יכולים לחכות 20 דק’ בעת הזמן שאני אוכלת בנחת.

הרי אם אני עונה באמצע ‘זמן בונקר’ שלי,  המשמעות של זה היא שהפכתי את הדבר החשוב של מישהו אחר שבזה הרגע כתב/התקשר אלי – ליותר חשוב לי מהדבר החשוב שלי / ממני / או מהאדם שנמצא מולי.

הביצוע של זה כבר כל-כך קל לי, עד כדי כך שלעתים האדם שיושב לצדי, הוא זה שמפנה את תשומת לבי לכך ש: “יש לך הודעה” / “יש לך שיחה”.. פשוט כי לא ניגשתי מיד לבדוק את מקור הצפצוף.

כלי מספר 6

מדי פעם להשאיר את הסמארטפון ברכב/במשרד.

לדוג’: אם נכנסתי לקניות בסופר, אשאיר את הסמארטפון ברכב. יש אנשים שיכולים להתחיל עם דברים יותר בסיסיים כמו, להשאיר את הסמארטפון מחוץ לשירותים / למקלחת.

החלק השני של הטיפ הזה הוא להגדיל את טווחי הזמן עם ההצלחה. בהתחלה להשאיר ל-5 דק’, בהמשך לרבע שעה וכן הלאה.

כלי מספר 7

אני מטעינה את הסמארטפון שלי לעתים רחוקות במהלך היום.

בלילה הסמארטפון לא מחובר למטען ומדי פעם הסוללה נגמרת לי באמצע היום. זה בסדר מבחינתי. זה גורם לי להיות בשליטה גדולה יותר על חיי, בעיקר לאור זה שאני לא מתנהלת כל הזמן מתוך החשש שתיגמר לי הסוללה.

אז כבר נגמרה לי הסוללה כמה וכמה פעמים.. היה בסדר, נזכרתי בימים שכולנו הסתדרנו בחיים ללא סמארטפון ונשארתי בחיים לכתוב לכם על כך 🙂

כלי מספר 8

באופן עקרוני- אני ממש לא זמינה 24/7.

הסמארטפון שלי הוא לא הטלפון האדום של מנהיגי העולם, עדיין. אני לא עונה מיד ו/או תמיד לשיחות וגם לא חוזרת מיד לשיחות. לעתים גם אם אני יכולה לענות, אימנתי את עצמי שלא לענות מידית. בחרתי להחזיר את השליטה על ניהול הזמן והתחושות שלי לעצמי.

אם אני בפגישות (עסקיות/אישיות) ואני יודעת שאני צריכה לקבל שיחה/הודעה חשובה/דחופה אני מעדכנת ומתנצלת מראש שאם תהיה לי שיחה – אצטרך לענות.

כן, אני מתנצלת על כך שאצטרך לענות באמצע. מדוע? כי לענות לשיחה באמצע שאתם בשיחה עם מישהו אחר – זה מעליב וזה גזל זמן של האדם שמולכם.

כלי מספר 9

העליתם פוסט לדף העסקי שלכם (או לפרופיל האישי)? חכו לפחות שעה עד שתפתחו שוב את הפייסבוק בכדי לראות מה האפקט.

נכון שהפייסבוק מודד את זמן התגובה שלכם (לבעלי הדפים העסקיים שבינינו אפילו יש מדד מהירות תגובה, שזה עוד פטנט של פייסבוק להשאיר אותנו מחוברים). ונכון שעולמות השיווק מסבירים שרצוי לענות כמה שיותר מהר. ועדיין, שעה זה זמן סביר להמתנה. ועם יד על הלב, אתם לא באמת נכנסים לבדוק אם מישהו בדיוק הזמין מכם עבודה, אתם פשוט נכנסים לבדוק עד כמה אתם מקובלים..

זכרו שהלייקים הופכים אתכם למקובלים רק בעולם הווירטואלי.

כלי מספר 10

ללא אתרי חדשות.

אין לי אפליקציות של אתרי חדשות ובוודאי שאין לי התראות שמטרידות את מנוחתי עם כל מה שקורה בארץ ובעולם. מבטיחה לכם שאם יש משהו חשוב – אני בוודאי יודעת עליו.

אין שום סיבה להכניס את כל רעות העולם אל תוך היום-יום שלי בצורה מטרידה ובלתי נשלטת. מספיק שאני נכנסת לפייסבוק, זה כבר כמו אתר חדשות אונליין. אם חשוב לי להעמיק באירוע חדשותי מסוים – אני נכנסת בכניסה יזומה לאתרי חדשות.

תפיסת העולם שעומדת מאחורי המלצה זו היא שאני שולטת, עד כמה שניתן, בכמות הרוע והטרדות שנכנסת אל תוך המרחבים שלי. אני מעדיפה לשמוע על דברים טובים ומשמחים ולנקות את המרחבים שלי מדברים לא נעימים שקורים בארץ או בעולם, בעיקר אם אין לי יכולת השפעה ישירה עליהם.

אין סיבה לשמוע חדשות בכל שעה עגולה (מלבד להוסיף סטרס לחיים) ובוודאי שאין סיבה לתת למישהו אחר, בעל אינטרסים כלכליים או אחרים, לנווט לי אל תוך המודע ותת המודע את החדשות שהוא בוחר ושחשוב לו שאני אקרא ואדע בדיוק בשניה ספציפית.

לסיכום

יש לי עוד טיפים משמעותיים שאשמח לחלוק עמכם, אך אגביר לכם את ה-FOMO ממאמר אחד 😉

את כל אחד מהטיפים הללו ניסיתי ואני עומדת בהם בהצלחה!

בהתחלה הצצתי לכיוון הסמארטפון שוב ושוב, היתה לי תחושה שמשהו חסר לי, היו לי כל מני מחשבות על מדד המקובלות שלי ולעתים שהסתובבתי בלי הסמארטפון או ללא סוללה מספקת חשתי כאילו חסרה לי יד..

אך יחד עם ההחלטה לקחת שליטה על חיי הגיע גם הסיפוק הגדול מההצלחה לעמוד בכל אחד מהסעיפים הנ”ל!

אנחנו חיים לעתים עם תחושה שזה רק סיבוב ניסיון שלנו על הכדור הזה.. ושיהיו לנו עוד כמה. אבל תכלס’ – חיים כל יום, רק פעם אחת. אני בחרתי לנצל את הימים שלי במקומות אחרים מהפייסבוק ודומיו. והתחושה הזו, של שליטה על חיי והכבוד שאני רוחשת לזמן של האנשים שאיתם אני בוחרת לבלות (מאומנים / קולגות / בן זוג / משפחה) שווה כל התנסות וכל מאמץ!

מסיימת בברכה ששמעתי בהרצאה של ד”ר חיים שפירא: אני מאחלת לכם שהחיים האמתיים שלכם יראו כמו שהחיים שלכם נראים בפייסבוק 🙂

איזה מהטיפים במאמר נכון להתחיל איתו לפי דעתכם?

בהצלחה+

הלה