לפני 7 שנים ו-39 ימים, ביום שבת ה-27 ביולי 2019. כתב לי איזה ‘אנונימי’ תגובה באתר בזו הלשון:
“זו בערך הכתבה הכי מפגרת שקראתי אי פעם בחיים שלי. אין לך טיפה של מודעות עצמית, הא?”
אני מניחה שלפני 8 שנים, כשהתחלתי לכתוב מדי שבוע את מגזין מיילשישי האהוב (שאת חלקם העליתי לאתר שלי) – הכתיבה שלי נראתה אחרת. מן הסתם השתבחתי עם השנים כוויסקי טוב. אבל את התגובה הזו שמרתי לי למזכרת 🙂
יש מצב שלפני 7 שנים התגובה הזו הבהילה אותי, לרגע. אולי אפילו כיווצה ושיתקה אותי מבפנים. כי בכל זאת… מישהו טרח לנסות לבייש אותי, בזמן שאני בסך-הכל כתבתי דברים שחשבתי שיכולים להועיל לקוראים מהצד השני.
אבל היום?
היום זה בעיקר משעשע אותי שמישהו שאני לא יודעת מי הוא (אבל כנראה היה אחד מהעוקבים שלי) – בחר לכתוב לי תגובה רעילה.
היום אחרי מאות מיילים משובחים שבוע אחר שבוע. אלפי קוראים. לקוחות אהובים. היום אני מסתכלת על זה וחושבת לעצמי: כמה צריך להיות האדם הזה מסכן. כמה הוא צריך להיות במקום מאוד רע בחיים שלו, כדי לטרוח להגיב לי תגובה כזו.. כל זה רק בשביל שהוא ירגיש טוב עם עצמו.
בגלל שתגובה כזו לא מעידה עלי ו/או על הכתיבה שלי. וגם אין לי איך להפיק או ללמוד ממנה. היא בסך-הכל מעידה על קטנותו של כותב התגובה בעצמו.
מיהו גבר?
“גבר הוא ‘גבר’, כשהוא מעצים את האחר/ת. אבל אם גבר מותיר את הצד השני שבור, מושפל או במצוקה – ‘גבר’ הוא בטוח לא”.
את המשפט הזה אומר שנים אחד מחברי הטובים. זה נאמר לא-רק בהקשר של דייטינג וזוגיות.
נזכרתי במשפט הזה השבוע, לאור כל מני אירועים וסיטואציות שאני עדה להן בבורדים ואצל בכירים שאני מלווה…
רק הקטנים מקטינים
לאור תפקידי כאשת הסוד של הבכירים, אני נפגשת ברוב הזמן עם בעלי חברות/הקודקודים של המערכות. אבל גם עם המנכ”לים והמנהלים שלהם.
בחלק מהמקומות אני מאמנת את שני הצדדים. בחלק מהמקומות אני מלווה את ה-VP כדי לגדל אותו לרשת את תפקיד המנכ”ל. בחלק מהתהליכים אני מלווה את כל הוועד המנהל. בחלק מהמקומות מדובר בהנהלה בכירה בחברות משפחתיות.
אני רואה ה-כ-ל.
רואה ושומעת את הקולות.
שומעת את מה שלא נאמר.
מרגישה את מה שהאנשים שיושבים מולי, לא מודעים אליו. בכירים ומוצלחים ככל שיהיו.
ויודעת את מה שהם לא היו רוצים שאדע.
ממקומי, דווקא כמי שלא נמצאת בארגון יום-יום, אני יכולה לראות בבירור: מי המנהיג שמעצים את האחר. ולעומת זאת, מי מקטין את האחר.
גם המנהיג המעצים, וגם המנהיג המקטין – בשני המקרים מדובר בבכירים שמאוד מעריכים את אנשי הצוות שלהם. אפילו אוהבים אותם. לפעמים הבכירים הללו גידלו את המנהלים שלהם, והביאו אותם לגדולה.
העניין הוא שהגישה שממנה הם יוצאים לדרך (נקודת המוצא שלהם), עלולה להיות תפיסת עולם שמקטינה את הצד השני. ואת ההישגים שלו.
אבל למה הם עושים את זה?
ם לא עושים זאת בהכרח על מנת להקטין. הם לא יושבים באישון לילה וחושבים לעצמם בזדון: “איך מחר אני מקטין, מקניט ומפחית מהישגים של המנכ”ל שלי?”.
הם לא עושים את זה “נגד” המנהלים שלהם.
הם פשוט עושים דברים “בעד עצמם”.
הם עושים את זה כי הם חושבים שזה יניע את הצד השני להישיגיות. הם עושים את זה כי הם חושבים שאם הם יחמיאו יותר מדי – אז הצד השני עלול לפתח את מידת הגאווה. הם רוצים להוציא מהמנכ”לים או ה-VP שלהם את הטוב ביותר.
לפעמים הם עושים את זה כי הם מפחדים לאבד שליטה. כי הם חוששים שאם הם יעבירו את המקל הם יאבדו את מקומם בעולם..
יש הרבה סיבות לכך שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.
אבל הדבר הכי חשוב ופשוט להבנה הוא זה:
בן-האדם גדל, צומח ומתפתח באמצעות הוקרה. ולא באמצעות ביקורת.
לכל אדם, גם ל-VP הכי מרשים שלכם – יש סף.
מילה ועוד מילה שלא במקום. התנהגות ועוד התנהגות. פיצוץ ועוד פיצוץ.. הכל נצרב בזיכרון. לפעמים הם כבר לא זוכרים מה נאמר בדיוק. אבל הם זוכרים את התחושה…
לאורך זמן כל הנקודות הללו מבקיעות את החומה. וכשהחומה הזו מתנפצת – הסכר נפרץ.
ואז..
כשהסכר נפרץ..
שום דבר לא ישאיר את המנהל/המנכ”ל שלכם בפוזיציה: לא מניות בחברה. לא חוזה עם הרבה כסף. לא פי-4 בשכר. וגם לא אם תבטיחו לו שמחר בבוקר הוא מקבל רשמית את התפקיד שהוא חולם עליו שנים!
ראיתי כבר הרבה מאוד מנכ”לים שבחרו לשבת בבית, ולוותר על הכל. העיקר לא להמשיך בדרך המאמללת שהם ספגו לאורך זמן.
לכולנו יש סף.
גם לי. גם לך.
וכשעוברים לנו את הסף הזה.. אף אהבה, הערכה, כבוד, ווצאפים יפים ומשתפכים, חוזה, או כסף – לא יחזיקו אותנו במקום שלא נעים לנו.
זה נכון לזוגיות.
זה נכון לניהול.
זה נכון למנהיגות.
זה נכון בהורות.
זה נכון לכל דבר בחיים.
לקראת כניסתה של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה. כדאי שנסתכל לעצמנו טוב טוב בלבן של העיניים. ונחשוב:
איפה ואיך אנחנו מעצימים את האנשים שלנו?
ואיפה ראוי שנשתפר. לפני שיהיה מאוחר מדי..
“כל עוד הנר דולק, אפשר עוד לתקן”. אבל כשהוא כבה – זה כבר משחק במגרש אחר לגמרי.
ומי יודע..
הלוואי ויש פה לפחות בכיר אחד מבין אלפי קוראי, שהמייל הזה יעזור לו לתפוס את עצמו בזמן.
מכאן אפשר לתאם איתי שיחת ייעוץ.
הלה אשר
אשת הסוד של הבכירים
אם הכל “עובד”, אז למה זה לא מרגיש כמו “הצלחה”?!
כל מי שעבר דבר או שניים בחיים, כבר יודע ש”הצלחה” זה לא כל הסיפור. ושאנשים מצליחים משלמים מחיר מאוד גבוה על החיים שהם בנו.
יש פער בין הצלחה חיצונית מתפקדת (רמת חיים), לבין חוסר בהירות פנימית (איכות חיים). הפער הזה מוביל לשחיקה. לקשיי שינה. להחלטות שלא יושבות נכון עד הסוף. ואפילו לשיתוק בקבלת החלטות אמיצות, כאלה שהמחיר עליהן מרגיש גבוה מדי בשלב הזה של החיים.
אם החיים שעבדת כל כך קשה לבנות, כבר לא מרגישים כמו מקום שאתה באמת רוצה להיות בו. ואם אתה מנצח בחוץ, אבל בפנים זה כבר לא מרגיש לך כמו ניצחון. אז התפקיד שלי זה להחזיר לך את הבהירות לחיים האישיים ו/או העסקיים.
ככה עובדים איתי:
+ פגישה חד פעמית פרונטלית/זום
+ סדנה (יש סדנאות לקהל הרחב, ויש סדנאות ייעודיות לארגון שלך)
+ הרצאה בארגון
+ תהליך ליווי פרטני מתמשך
אנחנו תמיד מתחילים בשיחה שבה אנחנו מדייקים את המטרה שלך, ומחליטים איך להתקדם איתה.
את השיחה קובעים כאן
+++
אשת הסוד של הבכירים - הופכת מנכ"לים מצליחים למאושרים
