| באחת השיחות שלי השבוע עם סמנכ”ל בארגון גדול, הוא כתב לי משפט שזיקק בדיוק את תג המחיר של המקום הזה: “אני מרגיש איך לאט לאט מצטמצם לו מעגל הקרובים שלי… הכל אינטרסים וצריך להיות עם עין פקוחה כל הזמן”. עניתי לו את האמת המורכבת: “זה מה שאומר התפקיד הזה. נגמר עידן מעגל הקרובים”. כשאתה מטפס למעלה האוויר נהיה דליל. המרחב שבו אתה יכול פשוט “להיות”, בלי אג’נדות, בלי אינטרסים סמויים של עובדים או שותפים, ובלי הצורך להיות האיש עם כל התשובות.. הולך ומצטמצם. הבדידות הזו היא לא רק תחושה, היא סכנה אסטרטגית. כי כשאתה בדריכות תמידית עם “עין פקוחה”, המוח שלך נכנס למגננה. במגננה אי אפשר לחשוב קדימה בבהירות. וזה הרגע שאנחנו מתחילים לחפש קיצורי דרך. +++ אני רואה את זה קורה שוב ושוב בשיחות הסגורות שלי: אנשים מבריקים, שנושאים באחריות כבדה על הכתפיים, התרגלו לקרוא תקצירים של תקצירים, להאזין להקלטות על מהירות 1.5, ולדרוש את השורה התחתונה עוד לפני שהמשפט הראשון הסתיים. הרי כשאין לך מעגל קרובים נקי, אתה חייב להיות בדריכות. אין לך פנאי ופניות לעומק, אז אתה מנסה לתקתק את המציאות. זה כלי עבודה מצויין כשצריך לסגור פינות טקטיות. אבל זה הרסני כשצריך לקבל החלטה אסטרטגית. ניהול דורש יעילות. אבל מנהיגות דורשת פרספקטיבה. לחיצה כאן, ותוכל גם אתה לשמור את המקום שלך בלייב (ולקבל את ההקלטה). |
נגמר עידן הקרובים…
אתה לווה זמן מהעתיד בריבית רצחנית
האמת היא, שהחלטות של מיליונים, כאלו שמשנות מסלול של חברה, שקובעות עתיד של עובדים, או שמגדירות מחדש את הערך שלך בשוק… פשוט אי אפשר לקבל בבולטים. ובטח לא מתוך ריצה.
המוח שלנו זקוק למה שאני קוראת לו “זמן שהייה”. או בספרות: “זמן בהייה”.
כשאנחנו כופים עליו לעבד נתונים בקצב של מכונה, אנחנו מאבדים את היכולת לראות ניואנסים, ולזהות סיכונים סמויים. אנחנו הופכים למנהלים מגיבים, במקום למנהיגים שמובילים את האירוע.
+++
המחיר של טעות אסטרטגית אחת שנובעת מ”ורטיגו” ומחוסר קשב – גבוה בהרבה מכל השעות ש”חסכת” בעזרת כלי ה-AI הכי משוכללים בעולם.
כי אתה “לווה” זמן מהעתיד בריבית רצחנית.
האשליה של הכלים האלו היא שהם משחררים אותנו מביצוע. אבל בפועל הם גם משחררים אותנו גם מחשיבה מעמיקה.
כשאתה משתמש בטכנולוגיה כדי לקצר תהליכים, אתה מצפה מהמוח שלך לספק תובנות באותו קצב שבו המכונה מספקת נתונים.
אבל המוח האנושי לא עובד ככה. הוא זקוק לזמן עיבוד, לסינון רעשים, ליכולת לראות את מה שלא נאמר בין השורות.
כשאתה רץ על 200 קמ”ש, הראייה שלך הופכת לראיית מנהרה. אתה רואה את היעד הקרוב, את המשימה הבאה, את ה-V הבא ביומן.
אבל אתה מפספס את התזוזות הטקטוניות שמתחת לפני השטח, את הניואנסים בשיחה עם שותף, את הסימנים המוקדמים לכך שהאסטרטגיה הנוכחית שלך מתחילה להיסדק.
טעות אחת בכיול – בחירת השותף הלא נכון, תזמון לא מדויק של מהלך, או בזיהוי שגוי של כיוון הצמיחה – יכולה לעלות לך בחודשים, אם לא שנים, של עבודה קשה.
כל השעות שחסכת באוטומציות ובקיצורי דרך, לא יחזירו לך את המשאבים שיישרפו בגלל רגע אחד של חוסר צלילות.
ה”יעילות” הפכה למלכודת דבש. היא גורמת לך להרגיש שאתה מתקדם, כשבפועל אתה פשוט רץ מהר יותר לתוך הערפל.
העולם החדש הופך אותנו למומחים בשטחיות
האמת היא שמירוץ היעילות הזה פשוט מנמיך אותך. הוא הופך אותך למנהל “מתקתק” אבל שטחי.
במחקרים על ביצועי שיא בצמרת (למשל במחקרים של פרופסור כהנמן סביב מודל “חשיבה מהירה”) מראים נתון אחד אכזרי: ברגע שהמהירות עולה מעבר לסף מסוים, היכולת שלך לזהות הזדמנויות ואיומים צונחת ב-50%.
כהנמן ואחרים (כמו פרופ’ קית’ סטנוביץ’) הוכיחו שברגע שהקצב עולה והמוח נכנס ל”עומס קוגניטיבי” (Cognitive Load), הוא עובר אוטומטית למערכת 1 (אינטואיטיבית, מהירה, רגשית).
אבל מה הבעיה?
שמערכת 1 היא מערכת עיוורת להסתברויות מורכבות ולאיומים אסטרטגיים.
במילים אחרות: בזמן שאתה חושב שאתה ב”שיא ההספק”, כי עברת מבולט לבולט… חצי מהמוח שלך, החלק שאמור לייצר את המהלך המנצח הבא – פשוט כבוי.
אתה טייס אוטומטי שמתגאה במהירות הטיסה, בזמן שאף אחד לא אוחז בהגה.
+++
זה אומר שהעולם המסתחרר מסביב לא גורם לנו לרוץ מהר יותר, אלא פשוט להיות יעילים יותר בלהיות שטחיים.
אנחנו מסיימים את ה-V ביומן, אבל פוסעים בביטחון מלא לתוך בור אסטרטגי שמישהו שהיה “מכייל” את עצמו לרגע בשיחה אנושית אסטרטגית, היה רואה מקילומטר.
למעשה, המהירות ו”השורה התחתונה” שאתה כל כך מתגאה בהם – היא לא הוכחה ליכולת שלך, אלא הוכחה לאובדן שליטה.
+++
הלה עסקי
בלייב הקרוב אני לא הולכת ללמד אותך איך להיות יעיל יותר. יש מספיק אנשים בחוץ שימכרו לך קורסים על זה.
אני הולכת לדבר עם מי שמרגיש שהאחריות שמונחת עליו דורשת ממנו כשירות קוגניטיבית אחרת.
אנחנו נדבר על איך מייצרים “מרחב נקי” שמאפשר זום-אאוט אמיתי, כזה שבו ההחלטה הבאה שלך תגיע מתוך בהירות מוחלטת, ולא מתוך קוצר נשימה.
אם אתה מבין ששעה של כיול שווה יותר מכל ריצה עיוורת של מהירות, אני מחכה לך שם.
הלה אשר
כאן אפשר לצפות בוובינר שהעברתי במסגרת “אמנות הלא-כלום”. לאחר הצפייה ניתן להגיש מועמדות למיזם החדש שלי.
כאן אפשר לקרוא מה הבינה המלאכותית לא מבינה.
וכאן אפשר להכיר אותי קצת יותר
נ.ב
אם הכל “עובד”, אז למה זה לא מרגיש כמו “הצלחה”?!
כל מי שעבר דבר או שניים בחיים, כבר יודע ש”הצלחה” זה לא כל הסיפור. ושאנשים מצליחים משלמים מחיר מאוד גבוה על החיים שהם בנו.
יש פער בין הצלחה חיצונית מתפקדת (רמת חיים), לבין חוסר בהירות פנימית (איכות חיים). הפער הזה מוביל לשחיקה. לקשיי שינה. להחלטות שלא יושבות נכון עד הסוף. ואפילו לשיתוק בקבלת החלטות אמיצות, כאלה שהמחיר עליהן מרגיש גבוה מדי בשלב הזה של החיים.
אם החיים שעבדת כל כך קשה לבנות, כבר לא מרגישים כמו מקום שאתה באמת רוצה להיות בו. ואם אתה מנצח בחוץ, אבל בפנים זה כבר לא מרגיש לך כמו ניצחון. אז התפקיד שלי זה להחזיר לך את הבהירות לחיים האישיים ו/או העסקיים.
ככה עובדים איתי:
+ פגישה חד פעמית פרונטלית/זום
+ סדנה (יש סדנאות לקהל הרחב, ויש סדנאות ייעודיות לארגון שלך)
+ הרצאה בארגון
+ תהליך ליווי פרטני מתמשך
אנחנו תמיד מתחילים בשיחה שבה אנחנו מדייקים את המטרה שלך, ומחליטים איך להתקדם איתה.
את השיחה קובעים כאן
ולגבי המיזם החדש שלי, סדנה של איש אחד:
קודם כל צופים כאן בלינק הזה, ואחר כך מגישים מועמדות כדי לשריין מקום.
אשת הסוד של הבכירים - הופכת מנכ"לים מצליחים למאושרים
